התראת חפירה עוד יותר גדולה.
***
יש ספר מרתק שיצא לי לקרוא: ספר המתים והחיים הטיבטי, שהמשיך את הספר הקודם לו: ספר המתים הטיבטי. בבסיס טענת הספרים, שכל עוד לא תצליח לא לפחד מהמוות, להסתכל למוות בעיניים ובאמת לא לפחד ממנו, לא תוכל לחיות. כלומר לא באמת לחיות. הספר עוסק במיסטיקה עמוקה על מהות החיים, על המוות, על דרכים "נכונות" לחיות את החיים. כמובן על פי הגישה הטיבטית. ספר כבד, אבל מלא תובנות.
***
חברה שלי כתבה לי מכתב היום, באסוציאציה ליומי האחרון בעבודה. אני מצרף כאן חלק ממנו. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לה שליוותה אותי בהכנת למסיבת הפרידה בעבודה ובמסיבה עצמה.
יש אירועים שקורים ואנחנו מבינים את משמעותם רק בדיעבד. או יש אירועים שאנחנו יכולים לברך עליהם רק לאחר שקרו. איכשהו בסופו של יום, אני חושבת שהמנכ"ל הקודם שלך עשה לך טובה, הוא זה שדחף אותך לצאת אל דרך חדשה.
והאמת שכאחת שנמצאת לידך במסע שלך, ההתגברות שלך על החששות ועל החרדה, על החשש של מה יהיה, על האם תיסגר עיסקה כזו או אחרת, על החוסר ודאות, מעוררת ומרשימה.
לא רק שאתה צ'יטה שנופל ישר על הרגליים, בתחושה כבר התחלת לזנק לכל מיני כיוונים, ומקווה שבקרוב תזכה בשלל רב מיכולת הצייד המופלאה שלך.
אוהבת המון המון,
מצרפת קישור שווה צפייה, נאום של סטיב ג'ובס.
היא צירפה קישור לחלק הראשון של הנאום שמכיל שלושה סיפורים ומשתרע על שני פרקים.
***
אני בוחר דווקא את החלק השני של הנאום, העוסק במוות ככלי לחיות את החיים. למרות שאצרף כאן לינק לשני החלקים.
בנאום של סטיב ג'ובס, יש סיפור על המוות ככלי מעולה לחיים.
"תחיה כל יום כאילו הוא היום האחרון של חייך. תקום בבוקר ותשאל את עצמך האם זה מה שהיית בוחר לעשות היום, במידה וזה היה יומך האחרון. כך תצליח לוודא שאתה עושה עם החיים שלך מה שבאמת האינטואיציה שלך אומרת לך לעשות. האם אתה באמת אוהב את מה שאתה עושה? במידה שותגלה שכמה וכמה ימים אתה לא עושה את מה שאתה אוהב, עשה מעשה ותשנה את התוכנית שלך ועשה את מה שאתה אוהב".
***
בשנה האחרונה, לא רק שלא עשיתי את מה שאני אוהב, הייתי במקום שעשיתי דברים שלא אהבתי, בדרך שלא אהבתי ובאווירה שלא אהבתי.
הייתי בחוסר הכרה. כל יום שקמתי בבוקר, הייתי מכריח את עצמי לצאת מהבית וללכת לעבודה שהפסקתי לאהוב.
בסופו של דבר, הדברים התגלגלו ככה, שעזבתי. האמת שלא היה לי מספיק אומץ לעזוב מבלי למצוא מקום חלופי, אבל איכשהו גם זה שהגעתי לעבודה בחוסר חשק מופגן, דחף את השתלשלות האירועים לסיום עבודתי בחברה. המנכ"ל שלי יצא מגידרו כדי לנסות להביא למצב שיהיה לי טוב בעבודה, לתת לי תפקיד אחר בחברה. אבל הנסיונות הכנים של שנינו למצוא כיוון כזה כשלו לבסוף. מבלי שיש מישהו מאיתנו אשם בכך.
אני מוקיר לו תודה על הניסיונות הכנים הללו וגם על הדחיפה האחרונה להכיר בעובדה שלא הצלחנו ולדחוף לכיוון של סוף. הוא עשה לי טובה גדולה בכך. אני רואה את זה עכשיו בבהירות.
היה לי קשה החודש וחצי האחרון שבו עשיתי חפיפה למחליפי, אבל כמו תמיד, גם את הסיום אני עושה כמו גבר. למרות שהיה לי קשה, עשיתי את תפקידי על הצד הטוב ביותר עד הרגע האחרון.
***
עכשיו אני יוצא לדרך חדשה וכאמור בפוסט הקודם, השמים פתוחים לרווחה.
עשיתי שינוי ואני צועד קדימה לחיות את חיי, כאילו זה יומי האחרון ולאהוב את מה שאני עושה.
היות ואני פועל מאהבה, אני משוכנע שאכן אמצא משהו שאני אוהב לעשות ואהנה ממה שהעתיד מביא לפיתחי.
כאמור, אני מצרף את הלינק לשני הפרקים של הנאום, שכמובן שניהם מומלצים, אבל בפוסט הזה בחרתי להתייחס דווקא לחלק השני.
***
