הנוף בסוואנה שלי

נפתח גם כשירשור. לשירשור.

תשמעו. אם יש משהו שאני לא מבין בו, זה מאזוכיסם נפשי. אני יודע רק לזהות אותו, כשאני רואה אותו מולי. בתקופה האחרונה, יצא לי לראות כזה.

זה בדסם, זה אקסטרימי, זה הכי אקסטרימי שיש.

יש בזה משהו שהוא בגדר לא נתפש בעיני.

הבדסם מבוסס, בעיני, גם באקסטרימיות שלו, כמשהו, שיש שני אנשים, שרוצים משהו, שמתאים להם. אחד מספק לשני את הצורך שלו, על ידי סיפוק הצורך של עצמו. למשל, סאדיסט ומאזוכיסט. הסאדיסט מספק כאב למאזוכיסט. יש הסכמה, יש הנאה הדדדית, הכל טוב. אני באופן אישי, לא שניהם, אבל יכול לקבל את זה, בקלות.

אבל סאדיסם נפשי, זה עסק רציני. זה עסק מסובך. שם הסאדיסט גורם רע לנפש המאזוכיסט שמולו. שם קשה לשפוט אם המאזוכיסט הנפשי, נהנה מזה בכלל. המאזוכיסט הנפשי סובל שם, נפשית. בכלל לא ברור לי, אם יש שם הסכמה בכלל.

זה משהו שקשה לי נורא לראות, ואפילו אין לי כלים בכלל לשפוט את זה.
אני אפילו לא יודע מה לעשות, עם המקרה שפגשתי. איך לנהוג בכלל.

אויש לגמרי