הנוף בסוואנה שלי

יצאתי לגינה, ופתאום אני רואה את השכן שלי, כפי שכל חברי מכירים אותו, כ-"השכן שלא ישן". לא ראיתי אותו כבר כמה זמן. זה קורה לפעמים שלא מתראים תקופה.
אני רואה אותו עם מדי ב'. שואל אותו, תגיד, גם קליקרים כמוך מגייסים ? הוא עונה, אתה רואה לאן הגענו. שאלתי אותו, איפה אתה במילואים ? ענה בגולני. אמרתי, וואללה, היו לכם מלא אבדות שמה. אומר כן, אבל לפלוגה שלי לא היתה אף אבידה.

הוצאתי בירות מהמקרר, ישבנו ודיברנו כשעה. סיפר לי מה קורה שמה, איך קורה. סיפר את החוויות שלו, של החברה שמה. מספר את ההבדל העצום בגישה של היחידות הסדירות, ושל יחידות מילואים. שאנשי מילואים, משאירים ילדים ומשפחות בבית. שפועלים הרבה יותר בזהירות. סיפר שיש להם יתרון גדול על הסדירים, כי מכירים את תוואי הקרקע הקשים ללחימה. מכירים את הלוחמה בשטחים כאלה.
תיאורים חיים, מביאים את המציאות ההזוייה של המלחמה, אל פתח דלתי. זה בלגן רציני שמה, ממש בלגן. שיירות אספקה, בעיות לוגיסטיות, לחימה עקובה מדם.

נסע חזרה ללבנון עכשיו. מחזיק לו אצבעות. וגם לשני הילדים של אחי ששמה. גם לכל החיילים של המדינה. שיחזרו בשלום.
אלה שלא, במותם ציוו לנו את החיים. יהי זיכרם ברוך.
ים של אומץ, ים של כבוד.

באלוהים אמא, כמה שאני שונא את המלחמה.