כתבתי את הפוסט הקודם במהירות, ומייד לאחר מכן הייתי צריך לרוץ.
כל מיני מחשבות שרצו בראשי, לאחר קריאת מכתבה זה.
אגב זו מישהי שהכרתי אתמול, ומעולם לא פגשתי. היו לנו מספר שיחות קצרות במסנגר וזהו.
מצאתי בתגובות שנערמו להן במהלך היום, הרבה זעם עליה.
מתנצל, אך בניגוד להרגלי בקודש, לא אגיב לתגובות באופן פרטני כפי שאני נוהג. עם המגיבים סליחה.
זה לא שאני מסכים לכל מה שאמרה, בלשון המעטה. עדיין, אני סבור שיש שם משהו ששווה לקחת משם. זו בעצם הסיבה שבגינה פירסמתי את המכתב.
היא כתבה: "ברגע שזה עובר להיות מרכז הכובד ועניין מרכזי בחיים, זה הופך את העניין לחריגה. להסטת מרכז הכובד, ממרכז העיגול אצל אדם מאוזן לכיוון ההיקף יוצר חוסר איזון.".
וגם: "אנרגיה- יש מאזן אנרגיה בטבע. כל דבר שאנחנו עושים יש לו מחיר באנרגיה.".
בואו רגע נבחן את שני המשפטים שבחרתי לצטט משם.
מתוך האנשים שאני מכיר בקהילה, וגם כאלה שרק מכתיבתם באתר.
כמה זמן אתם משקיעים בעניין הבדסמי ? מתוך סך כל הזמן הפנוי שלכם ?
כמה תשומות זמן אתם מקדישים לכתיבה וקריאה באתר ?
האם אתם מוצאים, שיש בעיסוק הנ"ל, משהו, ששואב אתכם מעיסוקים אחרים, שנהגתם לעסוק בהם קודם לכן ?
האם אתם מוצאים בעיסוק בבדסם, משהו שאפילו בגדר פוגע בחיים הרגילים, קרי עבודה, חברים קודמים, תחביבים ?
אני יכול להעיד מתצפיותי, בפשטות. התשובה לכל השאלות הינה כן, לרוב המכריע.
וואללה. מה לא ?
אז למה זה קורה בעצם ? מה יש פה שכה מושך אותנו ?
בלוגים ? פורומים ? קהילה ? וואללה לא. לכו תכנסו לכתוב קצת בתפוז, בכל מיני פורומים. אפילו שעוסקים בבדסם. העיסוק שם הרבה פחות אינטנסיבי.
אז מה, זה כלובי מפזר, ברחבי הכלוב, כדורי נפתלין בדסמי ? שגורם לנו להיות פה ?
בניתוח שלי את העניין, אין שום דבר שיכול להתחרות אצלי, מכל בחינה שהיא, לסשן. לפליי פארטי. למפגש בדסמי עם אנשים מעניינים. אם אני צריך לבחור בין סשן, לבין כל דבר אחר, הבחירה שלי ברורה. זה מרגש אותי בעוצמות שכאלה, שכל דבר אחר מתגמד לידו.
יש פה משהו, בעיסוק האקסטרימי הזה, בבדסם הזה, שמטריף לרובנו את השכל. שפוגע לנו בפוקוס בחיים.
מה לא ?
לפני 17 שנים. 29 באוגוסט 2006 בשעה 17:22
