הנוף בסוואנה שלי

לפני כחצי שנה, כתבתי פוסט, שנקרא אז: סיום פרק ראשון, בעולם הבי די אס אמי - מסקנות. מצורף.
מצחיק להיזכר בו היום, כמה עברתי מאז.
כמובן שהצצה חפוזה לבת זוגי להיום, תראה בנקל, שאין לזה שום קשר אליה בכלל.

אז ככה. את כניסתי ממש לעולם אמנם עשיתי לפני 5 שנים. אבל לפני 4 חדשים בדיוק פתחתי בהסתערותי על שוכני הכלוב. ואו אז, התחלתי לחוות סשנים מפה ומשם. אמנם באופן די אינטנסיבי, אבל בזמן די קצר. לא היו לי יחסים בתור נשלט, אז יכול לספר רק על אלו בתור שולט. עכשיו, הגעתי לצומת, ביחסיי עם עולם זה. וברצוני לשתף אתכם במסקנותיי מתקופה זו.
אז ככה, בקצרה, אני מוצא את עולם הסשנים והיחסים הבי די אס אמיים משול לארוחת יום שישי. אני מאד אוהב לבשל, ומבשל פעיל. אבל אני בנוי לארוחות יום שישי, לא לבישול יומיומי. בארוחות אלו, בתפישתי, משקיעים מאמץ מיוחד, באוכל גורמה. ואותו דבר בעולם הזה, לטעמי. סשן זה דבר מצוין, ומביא למקומות מדהימים ממש. אבל אפשר לעשות אותו בגדר, ארוחות יום שישי, ולא ביומיום. הוא כרוך במאמץ מיוחד, בתכנון, בהשקעה, ואכן מניב תוצאות מבורכות.
בניסיוני בעולם שלנו, יחסים בדסאמיים, כרוכים במאמץ רב. אבל מה, כל הזמן. לא רק ביום שישי. ופה טמונה הבעיה לדעתי.
יש אמנם שתי פאזות ביחסים כאלה: ההקמה, והשוטף. בהקמה אמנם נדרש מאמץ חריג, כמו בכל הקמה. אלא מה. ממה שאני פגשתי, גם השוטף טומן בחובו מאמצים חריגים, שהם בגדר ארוחת ערב שבת.
הנשלטות, ואני מתייחס פה, לאלה שאני פגשתי, כמובן, ולאו דווקא נשלטות שלי, זקוקות לתשומי בלתי פוסק, כל הזמן. הן זקוקות לזה ממש, ובאינטנסיביות יומיומית. שהרי הן עוברות תהליך מאד חשוב. שהרי הן מקריבות את עצמן, על מזבח הגבריות שלי. שלא יהיה לא ברור, אני אדם משקיע בנשים שלי. אבל בחיאת, יש לי גם חיים, יש לי גם עבודה. שחררו קצת. אז לא. לא משחררות. הן זקוקות לי ממש. הן עוברות תהליכים, ואני הרי המדריך שלהן. והן תקועות בכלל בלעדי. לא יכולות להמשיך. כאילו כל קיומן תלוי בי. ומי אני בכלל ? מי אני פה ? בתפישתן, אני מרכז העולם, הדום שלהם.
אז זהו, אני מצטער, אני לא. ובחיי שאני בוחר כאלה, בתור מכרות שלי, שהן, אישיות בפני עצמן, עוצמתיות מאד, חזקות. אבל מה, ברגע שהן נכנסות למשבצת הסאבית, הו הו הו, אני מרכז עולמן, והן לא יכולות רגע בלעדי.
כאילו מה נהייה ? רגע רגע פה. תירגעו. העולם עדיין עומד על תילו, ואני לא מרכז היקום פה. בכלל לא. ואפילו אני בשר ודם, ובעל חיים של עצמי, מעבר למסגרת הזו.
ושואל אני את עצמי, אולי זה בכלל אני שמחולל יחסים מוזרים כאלה. אולי הדוגמאות שפגשתי, של סאביות, יש בהן ייחוד מסוים, זר ושונה מהנורמה.
ביחסים ווניליים, מה שם קורה ? שם, יש הקמה גם, ומשקיעים בה הרבה. אבל אז נכנסים לשגרה, וחיים את החיים. ויש שם לכל אחד מאיתנו, חיים משל עצמו, ויש גם חלקים משותפים. אבל בת זוגי שתחייה, לא זקוקה לי חלילה בכדי לנשום. היא יכולה לנשום בעצמה.
אבל, אתם יודעים מה, לא. אני די משוכנע, שזה ככה פשוט. זה שם המשחק. פה, מקור המשיכה הסאבית לעולם הזה, הוא פשוט שיהיה מישהו שידאג לה, שייקח עליה אחריות.
ואתם יודעים מה, לא רוצה את המשחק הזה. משהו בו לא בסדר.
אני רוצה משחק אחר. משחק שבו הסאבית היא תותחית, ולא צריכה אותי בשביל לנשום. היא אמנם עוברת חוויות מאד חזקות, בעולם הזה, ואני כמובן אהיה שם בשבילה. גם אני עובר שם חוויות מאד חזקות. אבל היא, אדם עוצמתי, שלא זקוקה לי בשביל לנשום, היא זקוקה לי בתחום זמן מוגדר, שם היא קופצת מדרגות. ובהפסקות, היא לוקחת משם, וצועדת בעצמה, בגאון ובעוצמה.

ועוד אחד, מעט אחריו.

שמעתי רבות את המשפט הזה: אם אני סאבית, אני מצפה שיכילו אותי כמו שאני, בלי עכבות. אני יכולה להיות משוחררת לחלוטין. היו כאלה, שהרגישו, שכתוצאה מזה שהן לקחו את תפקיד הסאבית, הן יכולות, וגם עושות שימוש בפועל בעניין, לעשות כל מה שבא לגחמותיהן. הרי השליט, צריך להיות יכול להכיל הכל.
או אז, הן באות בשאגת טוואבאנגה, מנתרות באוויר, שני פליק-לקים באוויר, בורג, ועם שתי רגליהן, צמודות, היישר לתוך החזה. בוא נראה אותך מכיל את זה. אם אתה לא יכול, אתה שליט לא ראוי עבורי, אתה לא יכול להכיל אותי.
אז זהו, שאני כן יכול, אבל מה, למה לי בכלל ?
וראיתי כאלה שולטים, שמגיבים בסבלנות, שנותנים להן לעשות פליק פלאקים, הכל. והם לא מתרגשים מזה בכלל. הם שולחים אותן להירגע, בסבלנות, באורך רוח.
אבל מה, אני לא רוצה. בחיי לא רוצה. למה לי בכלל את כל זה ? למה זה נדרש בעצם ?
שמעתי גם משפט, שסאביות באות מפגיעות בילדות, שמעתי גם שהן מטורפות. ומה סאבים לא, שאלתי. ענו, לא. סאבים זה משהו אחר. אני בכלל לא חושב שזה מחוייב המציאות, שסאביות הן תוצר פגום של החברה אחרי התעללויות שונות ומשונות. אני חושב שלפחות בתיאוריה, צריכות להיות כאלה שהן פשוט אחלה.
אתם יודעים מה, בוא לא נעסוק בהכללות, כי זה לא מדויק, כי זה לא לגמרי נכון, בטח שלא לכולן. אבל בואו כן נעסוק בניסיון שיש לי עד כה. מותר. זה כל מה שיש לי.
וואללה, מהניסיון שלי, בסיכום מה שראיתי עד כה, יאלללללללה, לא רוצה. לא רוצה משוגעות, לא רוצה מטורפות.
אני רוצה בכלל, אישה מאד עוצמתית, מחוברת למיניות שלה, פתוחה מאד בקשור לסקס, נכונה לחוויות שליטה, בסשנים, בחיים. אבל חוץ מזה, היא אישה שפויה. לא אחת שמתלהמת, לא טוואבאנגה, ולא בטיח. אישה נורמלית, עם נטיות חריגות קמעה, אבל בשלה לקשר זוגי.
וואללה .....
לא מצאתי כזו.
אולי יש, בטח יש, אבל מה שבטוח, נדיר.
ועד שאני אראה כזו, ממש אראה, אני בחופש. אין בזאת כדי לומר שאני הולך מכאן, חס וחלילה, נחמד לי כאן. אבל אני מוריד הילוך.