נגמר, לצערי הרב. ממש לגמרי לצערי, ממש לגמרי רב, ממש לגמרי עצוב. תודה לך, על רגעים קסומים, על נגיעה בשמיים, ומעבר.
את אחת הנשים המדהימות יותר ועוצמתיות שפגשתי בכל חיי. כל כך כזו, שהותרת עלי רושם כה עז, שאני עומד מיטלטל כולי, מעוצמת המפגש שהיה בינינו, ובטח שגם יהיה עוד בעתיד.
כל מי שפגש אותך, והיתה לו הזכות הגדולה להציץ אל מי שאת, עמד נפעם ונרגש. כולל חברי הוונילים, כמובן הבדסמים, וכמובן בראש וראשונה אני בעצמי. אישה מדהימה ברמות על. לא שיש בכך, להעיד עבורי על מי שאת, אבל כל מי שפגש אותך, מחברי הוותיקים מאד, אמר לי, ועוד לידך, בפעם הראשונה שהתבטאו כך מעולם, שאת החברה הכי מדהימה שהכירו כבת זוגי, מאז שהתגרשתי.
למרות שיש פה נימה של הספד, <זה אכן כזה באיזה אופן>, כל מילה כאן חקוקה באבן. חרוטה כה עמוק, שלא תימחה.
תודה אישה מדהימה, תודה על מה שאת, תודה על הרגעים הקסומים ביחד.
אני, עדיין, תמיד פה בשבילך. לא רק בזכות שהיינו, אלא דווקא בזכות שאני רוצה שיהיה, חברים טובים. את הסמן הימני של מושג החברות בכלל בעיני. אישה מדהימה, שאהיה תמיד גאה להיות בחוג חברייך.
הצלחה בכל אשר תפני.
ים של כבוד.
לפני 18 שנים. 15 בספטמבר 2006 בשעה 8:13
