זרקתי את המגבת הוורודה לכביסה. אולי זו הטעות, הייתי צריך לשים מגבת כחולה בכלל.
-------------------------------------------
לא אוהב, בלשון המעטה את מה שקורה שם בפוסט של השליטה בפורום כללי. המון כוחניות, כמעט אפס הקשבה.
שני רעיונות: פורום סאביות סגור, רעיון בינוני לדעתי. חונכות רעיון מצויין, יוזמה ממש ברוכה, הדרך, איך אגיד את זה בעדינות, ממש רעה.
-------------------------------------------
היתה היום אזכרה לאבי, שנפטר לפני שנים רבות. טקס כזה חגיגי אצלנו, לבקר את אבי והאחים שלו שדרים באותה שכונה שמה. כל האחיינים באים. מפגש כזה מלא הוד, עם נאומים על מה שאבי היה. ממש מרגש, ובכלל לא עצוב. יש כזו תחושה חזקה שפשוט באנו לבקר אותו.
הבן הקטן שלי (4), התעניין בנושא הקבורה והמוות. שאל, איך זה שהאבן של המציבה לא כבדה לו לאבי, כי הרי מונחת עליו. שאל, איך זה שהוא יודע שאנחנו באנו לבקר אותו בעצם. אמרתי לו שיש אמונה, שאם שמים אבן קטנה על המצבה, הוא ישמע למעלה בשמיים. אמר, אבל הוא פה מתחת לאדמה בכלל. אמרתי, כן אבל הנשמה שלו בשמיים.
-------------------------------------------
סופשבוע עם הילדים. מקסים בינתיים.
-------------------------------------------
בני הבכור, ובנה של אחותי, מתחילים גיבוש של שבוע ל"יחידה" ביום ראשון הקרוב. מלא התרגשות ושיחות על הנושא. שניהם כמעט בטוח לגמרי יעברו את הגיבוש. באימונים כבר חצי שנה לקראתו. מלח הארץ. עושה רושם מאד סביר, שבני ואחייני, עוד יהיו ביחד בצוות במסלול ב"יחידה".
הבן של אחי, עם פרצוף עצוב בלשון המעטה. העיפו אותו עכשיו מגיבוש קורס טייס. הוא בכלל רוצה להיות עם שני בני הדודים שלו ב"יחידה". הולך לצנחנים. הבן היותר גדול של אחי משרת כרגע כקמ"ן של סיירת צנחנים. הבן היותר גדול של אחותי ביחידה מובחרת במודיעין. איזה תחושת גאווה על דור ההמשך שלנו כמשפחה.
-------------------------------------------
למרות הפרידה, למרות שהיא באמת ממש אישה מדהימה לגמרי. יש לי תחושת השלמה. אני רגוע. הכל לטובה. נראה מה ילד יום. אנחנו נישאר חברים טובים מאד.
לפני 18 שנים. 15 בספטמבר 2006 בשעה 16:04
