נרדמנו עם נתח רוסטביפ על השולחן במטבח. הכלב שלי הפיל את הנתח על הריצפה, וישב כל הלילה ובהה בו ממרחק של 20 ס"מ, אבל לא נגע בו. הקטע הוא, שמעולם לא אילפתי אותו לא לגנוב אוכל בכלל. לעומת זאת, דברים שכן אילפתי אותו, אין בו צייתנות מוחלטת. הוא די צייתן, אך לא לגמרי.
בגיל 5 חדשים, ניסיתי לאלף אותו לפקודה בוא הנה. הוא הבין נכון, שהפקודה היא ציווי ולא בקשה. כך הייתי רגיל מכלבים קודמים שהיו לי. בנסיונותי הנואשים, בכעס על זה שלא מציית, קשרתי אותו לעץ בחצר, והשארתי אותו שם, יום שלם. לתדהמתי, הוא משך בעוצמה את החבל, ועקר את העץ עם שורשיו. הוא כלב חזק באופן מפתיע, ביחס לגודלו. לאחר כמה ימים, ניסיתי לאלף אותו בעזרת סטייק עסיסי בידי, אמרתי לו בוא הנה. הוא התיישב על הריצפה, מתבונן בסטייק, ובפרנציפ, לא הסכים לבוא.
זה סוג של כלב מאד מיוחד, האסקי סיבירי, שייך למשפחת כלבי השפיץ, שכולם לא צייתנים ב- 100%.
הם הונדסו גנטית כך, כי הכלב שמוביל את המזחלת, נמצא 12 מטר קדימה לבעל המזחלת, ורואה הרבה יותר טוב מבעליו, את תוואי השטח העשויים להיות מפתיעים, שם. הוא עשוי לפנות ימינה, כאשר קיבל פקודה שמאלה. מפני שיש שמאלה בור, או אפילו תוואי שטח לא מתאים לתנועה. בעלי המזחלת, לומדים לסמוך על הכלבים שלהם, ומתפתחים ביניהם כמעט תמיד יחסי אהבה עמוקים ביותר.
----
אני לא מאמין באילוף לצייתנות עיוורת של כלבים/ות. למשל מעולם לא אילפתי את הכלב שלי לפקודה ארצה. לדעתי אין בה צורך בכלל. הוא לא כלב קרקס, ואין לי צורך שיהיה כזה. יש פקודות שחייבים, כמו בוא הנה, או השאר במקום. מעולם לא שברתי את רוחו, ואסור בכלל עם כלב מהסוג הזה. הוא מציית לי, כי אני מבקש ממנו, לא כי הוא חייב. הוא מכבד את זה שאני מבקש, מכבד אותי.
למשל, אם אני פותח את שער החצר, וחוסם בגופי את השער, הוא יעיף אותי וייצא, והוא יכול. אבל אם אגיד לו שאסור לצאת, הוא יכבד אותי, גם אם לא אעמוד ליד השער בכלל.
למדתי לאהוב את האופי הפראי של הכלב שלי, ולקבל אותו כשותף לבית איתי. יחד עם זה, למדתי לאהוב אופי פראי, לא רק אצל הכלב שלי.
----
בוקר טוב לכוללללללם
----
לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2006 בשעה 5:19
