מוות של אדם קרוב. הדבר הכי קשה בחיים.
***
לפני שנה ורבע, דני, בן דוד ואחד החברים הכי טובים, שהיו לי בחיים, קיבל שטף דם חמור בגזע המוח. כתוצאה מזה היה משותק בחצי גוף ואיבד את יכולת הדיבור. בתהליך השיקום בבית לוינשטיין, הוא נתן פייט רציני והיה אומר שהוא צריך ללמד את הגוף שלו כמה מיומנויות מהתחלה. חזרה לו יכולת הדיבור והרגל המשותקת חזרה לתפקוד חלקי. כששוחרר הביתה כבר יכל להתקלח לבד, לחמם לעצמו אוכל ולתפקד.
באיזה רגע, הוא פשוט וויתר על להשתקם ואיבד רצון להמשיך. לפני כשבועיים ישבתי אצלו בבית ושטפתי אותו על זה שהוא לא חוזר לתפקוד עם עבודה (אפילו בהתנדבות). הוא כעס עלי על השטיפה הזו. לפני שלושה ימים, קיבל אירוע נוסף חמור ביותר ונקבע לו מוות קליני. בן 63 היה במותו. הוא חתם על כרטיס אדי והאיברים שנלקחו ממנו הצילו שלושה אנשים.
***
במהלך כל החיים, היינו ארבעה בני דודים, חברים טובים ממש. הרבה מעבר ליחסי משפחה. גרנו ביחד בדירות שכורות, עשינו את אותן הבחורות, בילינו המון ביחד. ממש המון.
למרות החברות הזו, היה לי קשה מאד להיות איתו ובשבילו מאז האירוע. היה לי מאד קשה לראות אותו ככה. אני, שכל מי שמכיר אותי, מכיר את היכולת האדירה שלי, להיות החבר הכי שיש. אבל במקרה הזה, כשלתי. אני מאד מתייסר על כך. אחרי שקרה האירוע הראשון, אמרתי לדני, בביקור בבית לוינשטין, תקשיב דני, אתה יכול לעבור לגור אצלי, אני אטפל בך. הוא לא רצה וכיבדתי את זה. בתקופה האחרונה כשראיתי שהוא וויתר, נצבט לי הלב. לגור ביחד עם מישהו שוויתר על החיים, זה משהו, שכבר ראיתי בעברי מה זה עשה למי שנשאר לטפל.
***
דני, בן דודי, חבר יקר שלי. אחד החברים הכי טובים שהיו לי בחיים. אתה תחסר לי מאד.
יהי זכרך ברוך.
