זוג צופים, הרבה התרגשות. חששות רבים ומגוונים. אספתי את הגננת מהעבודה, ונוסעים הביתה. מדברים על הסשן הצפוי. אמרתי לה בשיא הרצינות, שלמרות שהיא רוצה לכבד אותי, במיוחד בערב הזה, אני מבקש שהיא גם תהיה פה איתי. שאם יקרה, שצריך להוציא מילת ביטחון, שלא תפחד להגיד אותה. הסברתי לה שזו חובה שלה בכלל לדעתי. היא הבינה.
הגיע הזוג, לא לגמרי סיימנו את ההכנות, נרות, קטורות, לשטוף את הבית. הגננת עדיין במקלחת, יצאה אחרי שתי דקות. סמולטוק, שיחת הכרות עם הגננת. אני כבר מכיר אותם, <והם אותי 😉 >. שותים שתייה קלה, בירה, קפה. אני מתבונן בגננת, והיא בלחץ. יושבת עם ידיים סגורות, רגלים סגורות. מתקשה להשתחרר. קשה לה. נותן לה את הזמן. אומר לה שעוד מעט נתחיל. מדברים על הקושי בלשתף אנשים בסשן מנטאלי. מדברים על זה שצריך לשבת ממש קרוב כדי לקלוט את הניואנסים.
ו..... מתחילים.
אומר לה להתפשט, קשה לה. אני מסמן לה בעיניים להתפשט לגמרי. היא מצייתת, ואני רואה כמה קשה לה. סימנתי לזוג לשבת קצת רחוק. למרות זאת קשה לה, לכן, שמתי לה כיסוי עיניים, שיהיה לה יותר קל. היא ערומה. הם יושבים מרוחקים קצת, מסמן להם להתקרב, שהרי ממילא היא לא רואה כלום. הם מתקרבים.
סשן...... הכל טוב. לא אפרט כאן.
פתאום, אחרי כשעתיים של סשן, הגננת מוציאה לי כרטיס אדום (מילת ביטחון). פשששש........ ומתחילה לבכות בכי מרורים. זה היה אדום כזה, שקלטתי, שאי אפשר בכלל להמשיך את הסשן. עצרנו. היא יושבת לרגלי, בוכה. עצובה נורא. אני שואל אותה למה. היא עונה שביישה אותי. הכל שיחה באוזן, שהם לא שומעים. ידעו לכבד ולתת ספייס כשצריך. פשוט מקסימים. ידעתי זאת עוד קודם לכן.
עברתי לקול רם, ואמרתי לה, כשהם שומעים, שאני מאד גאה בה בכלל שהוציאה מילת ביטחון. שצריך לזה המון אומץ. אומר לה שהיא מתבלבלת בכלל שאומרת שביישה אותי, כי היא עשתה לי המון כבוד בכלל. את מילת הביטחון הוציאה על משהו שלא היא, ולא אני, היינו מצפים שיהיה קשה לה איתו. וזה בסדר בכלל. שהרי לכן גם היא שם. אמרה שהיא הרגישה, שהיתה יכולה להמשיך בסשן, אבל היה נשאר לה משקע של כעס כלפי. אמרתי לה שאני גאה בה נורא. אני גאה בה נורא. ממש לגמרי. היא היתה שם גדולה מהחיים, בהכל.
אחרי זה שוחחנו על הסשן. מה היה, איך היה להם, איך היה לנו. היא קיבלה מהם תשבוחות על ההתמסרות שלה. על איך שעמדה באקטים, שלטעמי, ולטעמם גם, קשים מאד.
יש לי סאבית, והיא מהממת. ואני מאושר נורא. תודה לך הגננת, תודה שאת את, תודה על איך שאת. אני מרגיש כמו טווס. סאבית סאבית, משהו משהו. את עושה אותי מאושר.
לפני 18 שנים. 3 בנובמבר 2006 בשעה 21:27