היתה אצלי ארוחת צהרים של כל המשפחה. הכנתי אוכל לחטיבת חיר, והגיע רק גדוד שיריון. נשאר מלא אוכל. היה פשוט מקסים. גם גרושתי באה, ואפילו הביאה את ההורים.
החלטתי שבמקום להכניס את כל האוכל לפלסטיקים, ולמקרר. שהרי מחר זה לא יהיה טעים כמו היום. הזמנתי כמה חברים לעזור לי לסיים את כל המזון, המונח לו פרוש עדיין, על השולחן במטבח. הערב ב- 9.
בתפריט: רוסט ביפ אנטריקוט, כריימה שהכינה גרושתי, עוף במתכון סודי ומהמם שלי, אורז עם עדשים ופול, תפוחי אדמה, חמוצים תוצרת בית של חבר מוכשר שלי, שתי עוגות הבית של גרושתי. הכל פשוט בגדר מעדן ערב לחיך. ארוחת שאריות גורמה, על המזו.
יאללה בלגן.
***
אתמול, נו לימיטס. פשוט כיף. באדי עם צמד השוטים שלו, גרם לגננת לייבב לי באוזן, בשקיקה שגם לנו יהיו כאלה שוטים. ביקשה ממני לתת לה להחזיק את השוט בידיים. היא לקחה את השוט, ואני, שמכיר אותה יותר מאחרים, ידעתי.....
הייתי צריך גם להחזיק את המהירה שם, שלא תתפרע מדי. היה לה קשה עם הסצינה התיאטרלית המקסימה, מחזה מדהים של הצלפותיו של באדי. הרגשתי אותה שם בוערת, אחרת לגמרי מהגננת. ליטפתי אותה שם, והרגעתי.
באדי אתמול היה שונה מתמיד. היה במיטבו שם, מכל הפעמים שאני זכיתי לראות. הוא היה בטריפ, הוא היה שם כל כולו, באקסטזה. זה היה מקסים. פשוט מקסים.
אמרתי לבאדי, בשיחה פרטית בינינו, כבר בתחילת הקשר, שהגננת הזונה הזו תרצה ממני דברים, שאני לא אוכל לתת לה. היא פשוט אוהבת סשנים פיסיים חזקים. היא עוד תבקש ממני דברים שאני פשוט לא עושה. אני לא סאדיסט, ולא מאזוכיסט. שוחחתי איתה על זה, אמרתי לה איזה דברים היא תרצה לדעתי. דברים שחורשים גופי צמרמורות. אמרתי לה שאו אז, אקח אותה, להכי טובים בכל תחום כזה שתחפוץ, שיתנו לה את מה שאני לא יכול. הרגע הזה קרוב מאד לדעתי.
אתמול, אחרי שצפינו בסשנים של אנדרופינים, פה ושם. היא ביקשה ממני, לחזור לחדר הסשנים לראות עוד. נפתחו לה העיניים, כאלה עגולות גדולות, כמו שאמרתי לה שיקרה, וגם לבאדי, לפני הערב, שברור לי שזה מה שיקרה. היא פשוט בערה שמה.
לפני 17 שנים. 4 בנובמבר 2006 בשעה 17:52
