הנוף בסוואנה שלי

משום מה, מרגיש נכון עבורי, לשים את הקטע הזה, ששמתי כבר פעמיים. זה היה הפוסט הראשון שלי בכלוב. יש לזה משעות חדשה עבורי, היום, ולא רק.

אתה מכיר את הסיפור על פישר קינג ?
הסיפור מתחיל בנערותו של המלך, כשעליו לבלות לילה ביער להוכיח את אומץ ליבו כדי שיוכל להיות למלך. בהיותו לבדו בלילה נגלה לעיניו חזיון קדוש. מתוך האש מופיע הגביע הקדוש, סמל חסדו של האל. ואז יוצאת בת קול ואומרת לנער, "אתה תהיה שומר הגביע, כדי שירפא את ליבם של בני האדם". אך חזונות אחרים, של כוח, תפארת ויופי, סימאו את עיניו, ובמצב של תדהמה מוחלטת הרגיש לרגע לא כנער, אלא בלתי מנוצח, כמו אל. הוא הושיט ידיו אל הגביע, אך הגביע נעלם, וידו נחרכה קשות באש.
עם השנים גדל הנער, והפצע העמיק, עד שיום אחד איבדו החיים כל מובן בעיניו. הוא איבד את האמון באחרים ובעצמו. לא היה יכול לאהוב או להרגיש אהוב. הוא קץ בחייו. הוא התחיל למות.
יום אחד הגיע שוטה נודד אל הארמון ומצא את המלך לבדו. בהיותו שוטה היה תם. הוא לא ראה לפניו מלך, אלא אדם בודד וכאוב. הוא שאל את המלך, "מה מציק לך, חבר ?" המלך ענה, "אני צמא, וזקוק למים, לצנן את גרוני". השוטה נטל גביע שהיה מונח לצד המיטה, במים מילא אותו והושיט למלך. המלך החל לשתות, ונוכח לדעת שהפצע נרפא. הוא הביט, וראה בידיו את הגביע הקדוש, שחיפש כל ימיו. הוא פנה לשוטה בתדהמה, ושאל, "איך מצאת את הדבר שהטובים והאמיצים באנשיי לא מצאו ?" השוטה ענה, "לא יודע, ידעתי רק שאתה צמא".

מתוך הסרט "פישר קינג"