הנוף בסוואנה שלי

יש היום יומולדת לכיסונית, חברה שלי. אני אוהב אותה מאד. הא פשוט מקסימה. תוכנן משהו ובוטל. חבל נורא. מאד רציתי לחבק אותה ביומולדת שלה. בהזדמנות זו, רוצה לומר לה כמה מילים, בעצם לא הרבה, כי לא צריך בכלל. אני אוהב אותך אישה מדהימה. חיבוק ענקי, ממש גדול ועצום. את נגעת לי בנשמה. וזה לא משהו שאני מוכן לעבור עליו לסדר היום.

***

הבלוגים נהיו ענף מתחרה בפורומים, באופן, שישובי הפורומים מתלוננים שהבלוגים לקחו להם את הבכורה. האמת.... הפורומים די יבשים לאחרונה. אולי בעצם מיצינו הרבה נושאים. אולי בעצם העידן של חדשות הפרט, עולה ומתגבר על ידענות בדסמית, {לא עלינו}, בכלל. שהרי, הנושאים די חוזרים על עצמם שם, בפורומים, ולמרות שנראו לי די מרגשים בזמנו, ואף הייתי מהפעילים שם, עכשיו אני לא, בלשון המעטה.

האמת, שדי הבנתי את הרעיון איך הבלוגים עובדים פה. ודי יודע איך למשוך צומי. משום מה, קצת איבדתי עניין בכמות צפיות גדולה, בכמות תגובות גדולה. משתדל לפרוש לי לצידי הדרך, וללקט לי פירורים של אושר. סומך על רבים והרבה יותר טובים ממני, שיצבעו את עולם הבלוגים בצבעים מרהיבי עין, הרבה יותר, ממה שאני השכלתי בעבר.

***

המגזין. האמת, שיש לי השתוקקות די עזה שסיפורי הרבים, יתפרסמו במגזין. אבל משום מה כנראה מה שאני כותב, לא ראוי להכנס שמה, כמעט בכלל. למרות שמשום מה אני סבור שיש לי חומרים טובים ששלחתי למגזין, ואולי, לא נמצאו ראויים. האמת..... לא נורא. אני אלעס את כתפה וצווארה של הגננת, ואסתפק בכך.

***

הגדרות בדסמיות. האמת, שפעם מאד ניסיתי להציף ולהטיף, בלהט רב, כל מיני תובנות שכאלה. אולי קצת ממקום נארקסיסטי שלי, אולי קצת ממקום של אגו גם, אפילו סתם שוויצר אולי. אולי קצת ממקום שרוצה אהבה בעצם, של סאבית ראויה, או מי ישמע, פשוט בחורה שאוהב אותה, ואחזק אותה וליבה.

עכשיו, זה נראה לי קצת מיותר. לא בגלל שזה לא נדרש, חלילה. אלא פשוט, כי הוויכוחים שמה, קצת מתישים אותי, בין החושבים ששליטה מנטאלית, זה פארסה בכלל, או לא עלינו, {מי ישמע}, בדסם כהילכתו, זו מילה גסה בחצרותינו. ובכלל, בדסם ווונילי זה הרי בעצם אותו דבר. שזו הרי סתם מגניפיקציה של משוגעים לגלוריפיקציה של העולם הוונילי תחילה שבו אנו חיים.

אתם יודעים מה, שיהיה. ואיך אמר מישהו חכם: Let it be. {שאני רק מצטט אותו, מי ישמע, ועלול בכלל לחשוב שאני מבין משהו, או אפילו, לא עלינו, טפו טפו טפו, ממציא משפטים חכמים}.

***

אני קורא מה שכתבתי עד עכשיו. זה נשמע לי פלצני לעילה ולעילה. שיהיה. בתחת שלי. אני לא מרגיש פלצן. אולי טיפה עייף. אולי טיפה נינוח בעצם, {כן עלינו}. אולי טיפה פשוט כיף לי נורא, ולא זקוק לזה יותר. אולי ממש לגמרי אולי, תכף אשוב, ואולי לא. אולי בעצם, אעלם ממפת העולם הבדסמי, במהדורתו המוחצנת, שכה אהבתי רבות.

אשקע לי, בהנאה הצרופה, שאותה אני חווה, יום יום, עם הזונה הסאבית הראוייה הזו, שמטפלת בבני כה טוב בגן, כך שבשרי נעשה חידודין חידודין, ביודעי שהוא מצוי בידים טובות, שיודעות להעריך, שליטה מנטאלית, של ילד קטן, שלא ברא השטן, אלא בעצם בידי שרף, נתונה השכינה.

***

אני לא רוצה פה להזכיר ממש, כי זה משעמם נורא הרי, ובכלל, כשחושבים על זה, מה הטעם לומר בכלל, {מי ישמע}, על אושר צרוף כזה נורא.

רק דבר אחד נוסף אומר, ואדום, {אולי לא ממש}, שאני כל כך נהנה, שזה פשוט לא ידמה, למה שהרגשתי קודם לכן. ואיך נוגה הפיה היפיפיה אומרת, כשזה זה אז זה זה. אז זה זה, וזה, זהו זה.

ואני חושב לעצמי, האם לחסום בפני כל מיני, סאביות ראויות, או פשוט סתם סשנים. מביט לעצמי נכוחה במראה, ואומר, שזה פשוט לא מעניין. לא שאני אזרוק מישהי מהמדרגות שאין לי בביתי, פשוט לא קורה, שמישהי, סאבית ראויה, {כן עלינו} מקסימה, ניגשת אלי נכוחה, וגורמת לי, לאמצה אל ליבה.

אז בינתיים בנות, לכו לרעות, או לראות, במקומות, שבהם אתן ממש רצויות. כי אני לכשעצמי, לא מוצא פנאי רציני, במשהו שמחוץ, לנוף שבחצרי. שממלא אותי, עד תומי, כל כך לא נראה קודם אפשרי, להגשים את כל רצוני.

אין בכך כדי לומר, חלילה וחס, שאני לא רוצה, כי אני כן. אבל לא מוצא את הפנאי, ולא את המצאי, וממש לא על ערש דוואי, תכף אשוב, לחשוק בשעות של פנאי. שכרגע משום מה, לא מצויות בידי.

חיבוק גדול, סאביות ראויות, שוות, ומגניבות. אני אוהב אתכן נורא ממש. כדי לא להתבדות, לא רוצה להבטיח מבלי כסות. שהרי זו בכלל זנות. לא יודע מתי, והיכן, ואימתי, וכיצד. והאם בכלל. חיבוק גדול לכן יקירותי. כי אני חושק בכן מאד. ממש נורא. אבל לא יכול להבטיח כלום, בשעות קשות כאלה נורא.

רק שתדעו, שזה לא מפני שאתן לא מקסימות כל כך. כי אתן כן, נורא ממש. אני מכיר כמה, שהייתי קורע להן את הצורה. אבל תנו לי רגע פה להתרגל, למנת האושר הזו, שנפלה כך במפתיע לחצרותי, שכל כך עסקה בלהתבושש, שכל כך רציתי ממש.

***

אני כותב המון, ושטויות בעיקר. חבל שתכלו את זמנכם, בלקרוא בעיתכם, לא עלינו, בכלל. לכו תעשו חיים אנשים יקרים. כי אני...... וואללה...... חבל לכם על הזמן.