לפני 17 שנים. 12 בדצמבר 2006 בשעה 21:20
ראיתי אותה קוראת את הפוסט שלי. עיניה מלאו דוק דמעות. היא בערה כולה. אחרי כחצי שעה, שבהן התאפקתי נורא, היא קמה, התיישבה על ברכיה, לידי, והניחה ראשה על ברכי.
שאלתי אותה, נו ? אמרה אין לי מילים, בעברית, ברוסית, אולי באנגלית יש לי. 😉
האמת, לא צריך להגיד כלום. הכל ברור.
איזה כיף, נורא.
די נו.... איך גודיס אומרת, נהייה דביק נורא. פפפפפי........
יאללה.....
להתקדם בבקשה.
איזה כיף. פשוט נורא.
נה נה בננה.