הנוף בסוואנה שלי

הצלחתי להגיע למצב, בו אני מבצע קנייה גדולה פעם בחודש. חוצמזה, קונה מוצרי חלב ושטויות נוספות, בסופר בכניסה למושב.
אני נוהג לעשות את הקניות במגה. הפעם הייתי קצת מופתע משלושה דברים. הראשון, והחמור מכל, שלקח לי שעתיים, לסיים את הקניות שלי. כל זה כמובן, בגלל הגננת, שהרי הסאביות תמיד אשמות בהכל.

שני נושאים נוספים, הסבו את תשומת ליבי.
הראשון, עופיונים. תשמעו, פיתחתי מתכון לעשות עופיונים, בבישול ארוך בסיר לחץ, חבל לכם על הזמן. אני קורא לו, עופיונים עם שום בתחת {שלהם}. זה בשר מעודן ביותר.
מגה, גובים, 20 שקל עבור כל עופיון. זה נראה לי שערוריה רבתי. שהרי עוף בוגר, במשקל גדול בהרבה, עולה כ- 13 שקל. והרי, אותם עופיונים, ואני שופט לפי מראם, החרב הונחה על צווארם הבתולי, מעט מאד אחרי שבקעו בתור גוזלים מהביצה. הרי לא ייתכן בעצם, שעוף, שלוקח מספר חדשים לגדלו, יעלה פחות, מאותם עופיונים אומללים, שהחרב ערפה את צווארם בשחר ימיהם.

דבר נוסף, שלכד את תשומת ליבי, הינה פינה חדשה, פינת הפירות המובחרים. בתומי, בחרתי מספר תפוחי עץ יפי מראה. וניסיתי להכניסם לשקית שאחזתי בידי. הזבנית, העירה לי, שאלו תפוחים עם קוד מחיר אחר, שהרי הם מובחרים בהרבה. והגישה לי שקית אחרת, עם קוד מחיר מתאים. אני, הלכתי לראות את התפוחים לעניים, וגיליתי שהם יפי מראה, גם כן. לכן שמטתי את התפוחים נאי המראה, ולקחתי מהפירות לעניים. שיפים לגמרי לא פחות. כאילו מה הקטע שלהם אלה ? יוצרים מעמדות, וזילות בעניי העם, שלוקחים תפוחים של עמי ארצות. בפרנציפ, אני מעניי הארץ ואוכל תפוחי עץ, מרהיבים ביופים, מהמדף הרגיל של עניי עירי.