נפתח שירשור, במסגרת השירשורים האינסופיים כמעט, על התעללויות בדסמיות, ובפרט על הצורך של אותן נפגעות לפרוק בשקט, את אשר על נפשן הפצועה.
לשירשור.
הפעם הגבתי שם. להלן תגובתי.
בניגוד לרוח, הרווחת בשירשור הזה, איני מתכוון לתקוף עמדה של אף אחד, או אפילו, {לא עלינו), להגן על מישהו בחירוף נפש.
אני רוצה לנסות לתת זווית אחרת של הסתכלות, על הנושא הנידון פה בשירשור הזה.
***
בכדי לבסס את דברי, אפתח, ואומר, אמירה שכנרא לא כולם מסכימים לה, {או מי ישמע, עלולים להסכים חלילה}, אבל לדעתי, התעללויות מסויימות בבדסם, הן אונס פרקסלנס. אמנם לא אונס בהגדרה ה"רגילה" . זה אונס של הנשמה. היכולת של הקורבנות במקרים מסויימים, להתנגד לאותו אונס, מאד מוגבלת, בדומה להנחת סכין על גרונה של נאנסת "רגילה". ההקבלה לסכין במקרה שנידון פה, יכולה להיות, מניעת חום, איום בהרחקה, או דברים רבים ומשונים. עדיין, לאותה נאנסת, הנשק שאותו מניחים על צווארה, איום לא פחות במיל אחד, מאותה סכין שציינתי.
חשוב מאד לדעתי, להפנים, שזו בגדר סכין, ויש מצבים, שבו לא ניתן להתנגד, מפחד מאותה סכין.
אמנם, לא לכל אחת זה יכול לקרות, וזה אמנם מחייב מצב נפשי מאד מסויים. עדיין, לבוא ולהאשים, את אותן קורבנות בהתקרבנות, זו לדעתי לפחות, שטות גמורה, שגובלת בחוסר הבנה, {לא עלינו}.
***
הצורך להשתפך, הוא צורך של אותן נפגעות, הוא חלק מהאופן בו כמה בוחרות, להתנקות מהסיפור האישי שלהן, שאותו עברו.
חלק בוחרות, בשיטה של מסע הסברה, חלק "סתם" בוכות ומרחמות על עצמן, חלק מנסות לשכנע, שזו לא היתה אשמתן בכלל, כמובן קודם כל בכלל, את עצמן הן מנסות לשכנע, והשיטות רבות ומגוונות.
עדיין, חשוב להבין, שזה חלק מהמסע שלהן, לטפל בגורם שמציק להן כל כך. להתנקות ממנו.
האם זה מעייף ומייגע לקרוא את הסאגות שיוצאות לאותן נפגעות מתחת למקלדתן השחוקה ? בטח שכן, זה מעייף. זה גם לא נעים בכלל.
אז מה ?
תתאפקו אנשים. תנו להן לנקות את זה, תהיו יותר סבלניים. בחיי, טיפה אנושיות לא הזיקה מעולם לאף אחד.
זה כל כך נורא מה שהן עברו. כל כך נורא, שזה כואב בנשמה, ולו רק לקרוא על זה. ומי שחושב שזה אוסף שטויות ובילבולי ביצים, של טרחניות זקנות, או אפילו צעירות, {לא עלינו}, לא מבין ולא חצי דבר, בהתעללויות בבדסם.
ואפילו אם אתם לא רואים את ההקבלה בין אונס "רגיל" להתעללות כאונס בדסמי של הנשמה, תנסו לרכך את גישתכם, ולנסות לקבל לפחות את ההשערה, שזה עלול, {לא עלינו}, להיות נכון.
מבקש מכם, מכולם, ממש מבקש, תנו להן לפרוק. ותקראו או אל תקראו, אבל בשם האמפטיה, {לפחות}, תגיבו בעדינות שמה.
ואתם יודעים מה, יהיה ככה הרבה יותר יפה לכם. ממש לגמרי.
לפני 17 שנים. 6 בינואר 2007 בשעה 9:47