הנוף בסוואנה שלי

האמת, שאני עוסק בשאלה מאד עקרונית, שאני לא יודע את התשובה לה. ההתמסרות העצומה, והלגיטימציה לה.

באמת, בלי פראזות, והתיפיפות, ומליצות, חצי נבובות, הגננת מלמדת אותי לקחת.
אני לא לגמרי מבין את כל זה.

עובדה: הגננת זקוקה ליותר שליטה, ממה שאני בשל לתת. אני, מגיב לזה. לא מאונס, כי אני בכלל אוהב לשלוט, ממש נורא. זה פשוט גורם לי הנאה מרובה.

אני עוסק בשאלה, למה בעצם, ואיך, לגיטימי לשלוט ? למרות המקרה, שהגננת זקוקה לשליטה הזו. מאיזה מקום זה בא אצלה ? מאיזה מקום זה בא אצלי ? האם המקום הזה בריא בכלל ?

למה בעצם, מותר לי בכלל, לקחת ? כל כך הרבה, שאין לכם מושג, כמה. אני יכול לקחת המון. עולם ומלואו. והיא תיתן בהנאה גדולה ועצומה, ועוד תהיה מרוגשת מזה. ואני..... וואללה..... זה מטריף אותי לגמרי, הנתינה הזו.

היתה לנו שיחה לפני כמה זמן, שבה אמרתי לה, שהדבר שהכי מפחיד אותי ביחסים שלנו, זה שהם יגיעו לשליטה יותר מדי עמוקה. שאני לא ארגיש עם זה טוב, שזה לא יהיה נכון. היא אומרת, שאולי אין משליטה עמוקה, מדי, דרך חזרה. אני לא בטוח שהיא צודקת.

בכל אופן, אני, עומד פה עירני לגמרי, קשוב למה שקורה בינינו, קשוב לצרכים שלה, וכמובן, קשוב ביותר לצרכים שלי גם, בכל הסיפור הזה.

כרגע, אני מעמיק שליטה, לא בקצת, בהרבה ממש, בעיני. השבוע האחרון, נמצא בסימן של העמקה עצומה ורבה.

התחלנו ריטואל חדש, מנהג כזה, מקסים בעיני.
כל יום כשאני מגיע הביתה, אני מצפה מהגננת, להביא לי את מכנסי הבית שלי, לחלוץ את נעלי, אני מחליף מכנסיים, ואז היא מורידה לי את הגרביים, ועושה לי מסאג' לכפות רגלי. אסור לה לנשק אותי או לחבק אותי כשאני מגיע הביתה. היום זו הפעם הראשונה, שעשינו את זה. אתמול זה היה ספונטני כזה. אחרי מסאג' מפנק, היא גורבת לי את הגרביים, ונועלת לי את נעלי הבית.

אחרי הפינוק האלוהי הזה, אמרתי לה להניח את ראשה על רגליי, וליטפתי את ראשה, את השיער, הפנים, הכל. או אז, נשפך לי, המשקה על השולחן. היא רצה להביא נייר סופג, ולנקות את השולחן. נישקתי לה בטוסיק, ואמרתי לה, שהיא פשוט, עושה אותי מאושר. זה לא פשוט בכלל העניין הזה. לעשות אותי מאושר, ובכלל. הנתינה הזו, כל כך עצומה, שנקוות לי דמעות בכלל. שכל כך בא לי, לעשות לה טוב, שזה לא יאומן בכלל.

עדיין, נשארתי וחוזר לשאלה המקורית. למה בעצם מותר לי לבקש ממנה, לעשות לי נעים כל כך, כשאני בא הביתה ? כאילו איזו מין זכות יש לי בכלל ? אני יודע שזה עושה לה נעים. אבל למה בעצם ? למה זה עושה לה נעים בכלל ? האם זו איזו אינדיקציה, לאיזו נכות נפשית שלה, שאני מוצא עצמי מנצל בכלל ? הרי אם אכן זה כך, אני צריך, לגמול אותה מהנכות הזו. זו אחריותי בכלל, בתור דום. {מתחלף בתחת שלי}.

האם אני אהיה מסוגל, להתעלות, על האגואיסטיות הטבעית, שצרובה בכל בן אנוש, ולדאוג שהכל פה יהיה הגון בכלל ?

אני נותן, והרבה. אבל רגע, אני מציב בפני עצמי מראה, מקריסטל, כזו, שמשקפת את המציאות, בלי עיוותים. משתמש בה, בכדי לעזור לי להבין, לשקף לי. אני פשוט לא מסכים להיות בן זונה, ולנצל, כאבים קדמוניים, של מי שלא תהיה, ובטח שלא, של אהובתי, המקסימה, לבנת הצוואר.

וואללה, לא יודע. בחיי לא יודע. איך לעשות את זה עובד, וטוב. וזאתי, הזונה הפרועה הזו, עושה לי בית ספר בכלל. היא מלמדת אותי. עומדת על רצונותיה, מציגה אותן בפני באופן נחרץ, וברור, על כל חשיפת המניעים העמוקים, שמביאים אותה לשם, להנות מזה.

ואני, ואפסי עוד.
עומד משתומם, על היופי הגלום, בעולם הקסום הזה, של הבדסם. עומד נפעם, נהנה, מרוגש, אוהב, מלטף, לוקח. והכל.... וואללה, פשוט כל כך מקסים, שבא לי לבכות. כל כך מקסים, שאני לא מאמין, שיכול להיות כזה דבר בכלל.

ועל כל אלה....
על כל אלה.....
......
ברור הרי לכל קורא נלהב, שמגיע לה עונש חמור. שככה הזונה, מערערת, את שלוות נפשו, של דום אכזרי שכמוני. פורצת את כל החומות הנוקשות, של אישיותי המחוספסת. והכל במתק שפתיים, הלא מזוייף, של התמסרות, כמעט בלי גבול, של זונה פתיינית פרועה, כוסית, ומדהימה, הגננת, שלי.

טוב נו, מספיק עם זה, לגמרי ממש. יש לי פה הרבה חבילות, של ניילון נצמד, שבעזרתם, אראה לה מה זה זה, דום מתחלף מסוכן, בכלל.

ממפיקציה......
גרררר......... אבל ממש נורא לגמרי.