בהמשך לפוסט הקודם שלי על שליטה טוטאלית, אני רוצה לדייק לעצמי וגם לקהל קוראי, איך אני רואה את השליטה שלי.
היו לי רק פעם אחת יחסים כאלה. מי שמכיר אותי מזמן, מכיר את היחסים הללו, שהרי היינו מאד פומביים. בכל אופן לא אזכיר ניקים.
***
אגדיר את האופן בו אני רואה יחסי שליטה. כמובן אין בזה הגדרה איך זה צריך להיות. מתוך עיני אני רואה.
ביחסי שליטה אני מבדיל בין סאבית לשפחה. סאבית באה עם רצונות ומטרות בקשר, שפחה באה בלי רשימה, ההנאה שלה מגיעה מזה שהשולט שלה מרוצה ותו לא. אני לא עושה שפחות. בלי רשימת רצונות אני לא נוגע עם מקל.
אני אוהב את הסאביות שלי עם עמוד שדרה מוצק, אפילו אם (אני רוצה גם ש...) זה מופנה נגד רצונותי. כמו שכתבתי פעם: סוסת מוסטאנג של חופש שלא אוכלת חרא מאף אחד.
אז איפה כאן השליטה בכלל? אני עובר תהליך עם בת הזוג שלי, שבו היא לומדת להעריך (וגם להעריץ) אותי ולסמוך עלי (אפילו באופן אוטומטי), שבכל מה שאני מבקש ממנה, הוא יהיה לטובתה. היא לא צריכה לדאוג לעצמה. אני דואג לה גם מבלי שתצטרך לעמוד על המשמר שזה גם לטובתה.
כאשר היא רוצה להתנגד לבקשה שלי, היא צריכה לבקש באופן מנומק, ובנימוס שאסכים לוותר על בקשתי. אני כמובן לא חייב להסכים.
יש לי פורמט של מכתב יומי, בו בת הזוג שלי מספרת לי מה עובר עליה, באופן כללי, במסגרת היחסים בינינו. מה מוצא חן בעיניה שמסב לה הנאה, מה מפריע לה וגם מה היתה רוצה לקבל. אני לא מחזיר תגובה למייל היומי. אני מתייחס לתוכן שלו בזמן שאני מוצא לנכון. נדירים המקרים בהם לא התייחסתי לתוכן של המכתבים הללו.
אני סבור, שביחסים של שליטה, לוקח הרבה מאד זמן לבנות אמון שכזה. יש לי צורך לשמור שלא אהיה אגואיסט, אלא תמיד אהיה במקום שמעניק יותר מאשר מקבל. זו אחריותי בעיני. כמובן שהנתינה והלקיחה לא סימטריים, באופן בו הם נעשים. עדיין ניתן לשמור שלא אהיה אגואיסט. אם נוצר ביחסים מקום שהוא לא כזה, אני דורש מהסאבית שלי ליידע אותי באחד מהמכתבים היומיים שזה לא ככה לדעתה.
ושוב נחזור לעניין איך אני רואה טוטאליות בשליטה. לכאורה זה נשמע מערכת יחסים וונילית למהדרין לכל דבר ועניין. אז זהו שממש לא. כשיש קונפליקט בין רצונות שנינו, יש לי את הזכות לצקצק בלשוני (צצצ). ברגע כזה הוויכוח נגמר מיידית ועושים מה שאמרתי. אני נוהג להסביר יותר מאוחר למה התעקשתי. אבל ברגע שציקצקתי הוויכוח נגמר באותה שנייה.
כמו כן יש את המוסד המכובד מאד של העונשים. מותר לי להעניש את הסאבית שלי והיא חייבת לקיים את העונש שקבעתי. אני לא אוהב להעניש, אבל יש מקרים שבהם זה מנגנון נפלא. איך זה עובד? כשאני נותן לסאבית שלי עונש והיא מקיימת את העונש. באותו הרגע אני צריך להיות מסוגל לעבור על המקרה שהכעיס אותי לסדר היום. בתום קיום העונש הכל חוזר להיות נפלא. זה לא פשוט להצליח בזה, אבל לדעתי זה חשוב מאד להצליח בזה תמיד.
קורים מקרים חמורים, בהם אני לא אצליח לעבור על המקרה לסדר היום. במקרה הזה אני לא נותן עונש. זה אגב העונש הכי חמור. אני יכול לספור על יד אחת את המקרים בהם קרו לי מקרים כאלה.
אני אחראי להתאים את הבקשות שלי, לשלב ולעומק שאליו הגענו בקשר. הבקשות שלי בתחילת הקשר יהיו קטנות בהרבה מאשר כשהקשר התבגר והתפתח. איך ציטטתי מהפרופיל שלי מהנסיך הקטן: אני מבקש משמעת מפני שפקודותי (בקשותי) מתקבלות על הדעת.
ברגע שביקשתי בקשה שהסאבית לא יכולה לקיים מבלי ששיגרם לה נזק (כעס), זו שבירת סאבמישן וזו אשמתי. זה קורה שאני הרי לא דום פנטזיה ואפילו אני טועה. במקרה כזה לא אכעס עליה או אעניש אותה. אומר לה שזו טעות שלי ואני מתנצל. הרי אני לגמרי משוכנע שהיא תעשה כל מה שלא יפגע בה אם אבקש ממנה. אם לא הצליחה זה מפני שלא היתה מסוגלת. אני לגמרי סומך עליה שתעשה כל מה שביכולתה לרצות אותי.
את הקשר הזה מניעה הסאבית בכלל. היא נהנית מיחסי השליטה שאנחנו בונים. היא זו שדוחפת את הסאבמישן למקום יותר עמוק בזה שהיא מבקשת את זה מפורשות ומסבירה לי כמה זה עושה לה טוב. בקשר שהיה לי הסאבית שלי דחפה לי סאבמישן לגרון שלא הייתי מוכן אליו עדיין. עצרתי את התפתחות הסאבמישן לקצב שהתאים לי.
יש לי אמירה ביחסים כאלה: האיטי מבין השניים קובע את הקצב. ממתינים לו שיהיה מוכן לשלב הבא.
אין לי שום צורך לקבוע לסאבית שלי מה לעשות בכל תחומי החיים. מסב לי הנאה מרובה לראות אותה עומדת זקופה מול העולם ומנצחת את כל העולם. אני אפילו מקדיש הרבה מאד ממרצי וזמני לרומם אותה למקום יותר גבוה ולגדול ולהתעצם, מול כל העולם וגם מולי.
לסאבית שלי תמיד יש מילת ביטחון. אני לא מרשה לה שלא תהיה. אני רוצה לשתף אתכם, שקרו מקרים בה נשלפה לי מילת בטחון שהפתיעה אותי לגמרי. אפילו חלפה לי מחשבה שהיא עושה זילות במילת הבטחון. זה הכעיס אותי. באחת הפעמים האלה, התייעצתי עם בודיגארד והוא אמר לי את המשפט הבא: "מילת ביטחון של הסאבית. זה מחוץ לתחום שלנו. אין לנו רשות לשפוט בכלל למה נאמרה מילת הבטחון והאם זו זילות או לא. זה שייך לגמרי לה וזהו זה". לקח לי אז זמן לעכל את דבריו. אבל אחרי שתחקרנו לא ממקום כועס חלילה, למה נשלפה מילת הבטחון, הצלחתי להבין למה היא נאמרה. אני מחשיב את עצמי מאד רגיש (וספונטני 😉 לסאבית שלי, אבל גיליתי שיש מקרים שאני לא מצליח לקרוא את מה שעובר בראש (ובנשמה) של הסאבית שלי.
***
אז איפה השליטה הטוטאלית, אולי אתם שואלים.
התבטאו בפוסט הקודם שלי, שאת הנשמה הן לא מוכנות למסור.
להגיע למקום שאת סומכת על השולט שלך שידאג לך ואינך צריכה לעמוד על המשמר שידאגו לטובתך. את מחוייבת לעשות כמעט הכל כדי לרצות את השולט שלך. את מוסרת לו את נשמתך.
זה לא פשוט העניין הזה. ביחסים לאורך זמן (אני לא עוסק בסטוצים בדסמים), לשמור על היחסים "חיים", לאפשר קונפליקטים, לאפשר רצונות, לא להשתלט על כל מרחב בחיים ולדעת לשחרר. יוצרים אמון כל כך עמוק, סימביוזה מטורפת שהולכת ומעמיקה בקצב מדהים. תוך כדי כל אלה לאפשר ליחסים האלה לגרום ולתרום הרבה לצמיחת הסאבית שלך גם בתור אינדבידואל.
כאשר באמת התבססו יחסי שליטה כאלה. זה לא משחק בעיני. זה סוג של התכווננות משני הצדדים לטוטאליות עמוקה ביותר.
כן, היא טוטאלית וגם מסוכנת מאד לדעתי.
***
במקור רציתי גם לפרט באיזה מקומות מערכת היחסים שלי נכשלה ולמה. אבל כבר נהייה כאן מניפסט ארוך למדי ואשאיר את זה לפוסט אחר.
אני מרגיש באיזה אופן, שזה שאני מעלה את תורתי על הכתב, יש בזה משהו שמחדד נקודות גם לעצמי. למרות שאני עוסק בזה כבר זמן לא מועט, אני עדיין לא יודע מספיק וממשיך ללמוד כל הזמן.
אני לומד בעיקר מבנות הזוג שלי ליחסים, שהרי אין אדם דומה למשנהו ולכל אחת יש את הייחוד שלה, שהוא מרכיב משמעותי מהדינמיקה שנוצרת ביחסים איתי.