קרו לי כבר כמה מקרים, שמחקו לי תגובות, שהגבתי לאנשים בבלוגים. אני מגלה את זה, כיוון שאני נוהג להתעניין, לאחר זמן, וללכת לקרוא, את התגובות לתגובה שכתבתי לאנשים.
האמת, שזה יכול להיות די מעליב, שמוחקים ככה. קרו לי גם מקרים, ששלחו לי מכתב, בהודעה פרטית, שמנמק את המחיקה, או אפילו היו מקרים שביקשו ממני, קודם למעשה המחיקה.
לעיתים קורה, שמוחקים לי תגובה, מאד אוהדת וסימפטית מצידי. מבלי התייחסות כלשהי. מה שמותיר אותי עומד משתומם, על עצם מעשה המחיקה. אולי זה כאילו בגדר רמז {או אפילו, אמירה, לא עלינו}, בוטה, גס וברור שכזה, עוף לי מהחיים.
טוב נו.... אז אני עף. שלום, ולא להתראות.
באמת לא מאגו אני אומר את זה. יש בי נכונות, להחזיר את ה"שלום ולא להתראות". אבל יש לי חוק כזה, "מי שלוחץ על הברקס, הוא זה, שצריך ללחוץ על הגז, לאחר העצירה".
ובינתיים, למוחקים, שלום, ולא להתראות.
לפני 17 שנים. 27 בינואר 2007 בשעה 15:06
