הנוף בסוואנה שלי

היה היה פעם, שזוג חברים הווניליים שלי, היו כל אחד לבד. אז, אני חשבתי שהם יכולים להיות זוג לתפארת. הצעתי להם להכיר. שניהם, לא כל כך היו בעניין. או אז, אמרתי לשניהם, שאם הם יתחתנו, אני רוצה שמינית מהילד הראשון. הם צחקו, והסכימו. היום הודיעו על כך שהם מתחתנים ביוני. עכשיו הם מודאגים, מה יהיה עם שמינית הילד הראשון שלהם. הודעתי להם, שאני מוכן לסחור, בילדם הבכור, תמורת הצעה אחרת הולמת.

כל כך הרבה אושר, אור ואהבה, יש בקשר שלהם. זה פשוט מקסים לראות. כל כך השתנו חייהם. איך אמרתי לו אז, "אישה אישה, עושה בית בית". ואין לך מושג מה זה אומר בכלל. עד היום זה נושא לבדיחה בחברה שלנו. בדיחה בדיחה, אבל חבל על הזמן, כמה שהאמירה הזו עמוקה, וכמובן כל כך נכונה.

איזה כיף זה. כשזה מצליח.

האמת, שיש עוד זוג חברים שלי, שנשואים באושר, כבר כמה שנים, שהכירו בזכותי, אבל רק בעקיפין.
עדיין, אני מרגיש, שקיבלתי כמה נקודות זכות לגן-עדן.

***

היינו חמישה חברים, שגרים די קרוב, שנפגשים כל הזמן, אבל ממש. 3-4 פעמים בשבוע לפחות. אוכלים ביחד ארוחות ערב. מבלים את רוב הזמן החופשי שלנו ביחד. חברים אמיתיים ואינטנסיביים כאלה. הזוג הנשוי שהזכרתי, החברה שעכשיו מתחתנת, חבר, שנמצא בזוגיות מהממת, ואני. רוב השנה האחרונה, נהגתי לצחוק כל פעם שנפגשנו, ואמרתי: זוג, זוג, זוג, ורק אני לבד. אז זהו שעכשיו אי אפשר יותר לספר את הבדיחה העצובה ההיא. עכשיו אנחנו שמונה. ארבעה זוגות מאושרים. שבכל תחומי החיים, כולנו חווים פריחה גדולה ועצומה. אנחנו מזינים אחד את השני, בפריחה הזו, והיא כמובן מדבקת.

אור ואהבה,
אין על זה לגמרי בכלל.

יש לנו אהבה, והיא תנצח.