הנוף בסוואנה שלי

משהו מוזר באוויר.

עננים נערמים להם ומציירים ציורים מתחדשים בשמים.
שקיעות צובעות את השמים, בשלל צבעים, מבין לעננים.
תרנגולים קוראים את קריאת הגבר, בשמונה בערב.
סאביות מספרות לדום שלהן, על השיחות שלהן עם שולטים אחרים.
סמסים הזויים נשלחים לחברי הכלוב, לעצור הגעה למועדון פלוני.
בעלת הגן של הבן שלי, אומרת לגרושתי, שהיא כבר לא צריכה את הגננת שלי.
גרושתי אומרת לי שאני מאד רומנטי, עם הגננת.
אני נכנס לבית של גרושתי, עם הילדים, והגננת. כשגרושתי איננה.
אני נאלץ למנוע מהגננת אורגאזמה, כדי שתצעק הו מאמה.
היא רוצה לצעוק רק, הוא הא, וכל מיני קריאות קרב שונות של סוניה האדומה.
הבן הקטן שלי, (4), תופס ביד של הגננת, ואומר לה, נכון שאת לא יכולה לזוז עכשיו בכלל.
הבן הגדול שלי, (18), אומר לנו, שזה לגמרי נכון המשפט שכתבתי, שהגננת תלתה על הלוח במטבח,
"מי שרוצה גבר גבר, שתהיה קודם כל אישה אישה".
על לוח ימי ההולדת התלוי בשירותים, מתנוסס יום הולדתה של החברה שלי לשעבר, שגרה איתי פעם, פה בבית הזה.
חברה וונילית שלי, רטטה בנועם, כשהפעלתי את הרוקט פוקט, האחוז בידה, על תכניותיו המגוונות.
קיבלתי פתאום הצעת עבודה הזוייה ומפתה, לפרוייקט בקוריאה, שחיכיתי לה שלוש שנים.
אנחנו שוקלים פתאום, להשאר פה בבית. ולא לעבור בית.
אביב מתקרב במהירות, ומלא חברים מחייכים מסביב.
עציצי רקפות בחצר, מלבלבים בשלל פרחים. (מכל הפרחים, אני הכי אוהב רקפות. הן ביישניות כאלה, מקסימות).

חווה אלברשטיין, רמז.
...
הכל משל הכל סודות בלי פשר
מה הנמשל
ומה הקשר
למה אני עדיין
לא תופסת
...
עציץ יבש
פתאום פורח
...
אבל רמז אחד
כבר הבנתי לבד
כבר הבנתי היטב

לחיים סמוקות כמו אש
פעימות חזקות של הלב
חום וקור וצמרמורת
לילות בלי שינה

מה זה אומר
אני כבר מבינה
...