הנוף בסוואנה שלי

היא: מאסטר, מתי יגמרו האימונים?

אני: ומה קורה כשנגמרים האימונים?

היא: אז אני סאבית, בלי באימונים.

אני: ואז מה?

היא: אה, קילור. לא חשבתי לרגע.

אני: את יש לך פרצוף להיות מקולרת?

היא: לא ממש.

אני: חשבתי ללכת יחד לחנות ציוד לחיות, לקנות לך קולר אימונים.

היא: ומתי אני אלך איתו?

אני: נדבר על זה כשנקנה. חוצמזה זה נהיה אופנה גם אצל הוונילים.

היא: כשתקנה לי קולר, כשתקלר אותי, ארצה קולר חדש.

אני: בארור. רוצה לראות את הקולר היחידי שקניתי בחיים?

היא: בטח. מה, הוא אצלך?

אני:  בטח. אז היא היתה הולכת עם הקולר מלא. הייתה גאה בו מאד.

היא: כשנתקלר, תקנה לי קולר עם שלט חשמלי ושוקר?

אני: כשתסיימי את האימונים, לא יהיה צריך קולר עם שוקר, כי תהיי מחונכת. אם כבר, אז לקולר אימונים צריך שוקר.

היא: איזה כיף, אז תקנה לי עכשיו קולר עם שוקר?