אתמול בערב, היא נלחצה, נגע לה במקום טעון. היא הגיבה לזה. היה לי לא נעים בכלל. אני לא מעניש על מקומות טעונים.
היום בבוקר חליבת הבוקר היתה דארדאלה. אני לא אוהב להסתפק בשאריות. לא איפשרתי לה לחלוב אותי. תיחקרנו את העניין של אתמול בלילה. היא רצתה שאחזיר אותה למקומה, אבל כאמור, אני לא נכנס למקומות טעונים. לא נותן עונש או מחזיר למסלול.
לא לקחת במקומות הנכונים, זה הכי לקחת שיש.
עשיתי לה גינה, מוכנה לזה שהילדים והיא ישתלו את הצמחים. הם שתלו לקראת ביקור ההורים הערב. ההורים התלהבו מאד. כמו גם כל השכנים שנכנסו לאובססיה של פרחים, בעקבות הגינה המקסימה שעשינו.
רביעי חמישי אנחנו ביחד לבטח. אני משוכנע שאעוף למחוזות חדשים. היא תבוא מכוונת מטרה, ברמות חדשות. כשהפיה שלי נכנסת למקום הזה, מובטח לי פשוט גן עדן. רביעי, וואי וואי איך, שאני הולך להנות, חבל על הזמן.
אנחנו בונים יחסים כמו קפה שחור, לאט לאט וביסודיות.
ואני לוקח חזק, לא מתפשר על לקיחות שיטחיות, אני לוקח לה את הנשמה, עד הסוף. אבל לגמרי ממש בכלל.
הו מאמה מיה.
וגם, קוואבאנגה.
"אך למי שתהיי, חייו מלאי שיר".
שכה יהיה לי טוב.
