לפני הטקס, הימים חולפים להם אט אט, במהירות. עוד שלושה ימים לטקס.
***
בימים האחרונים, הגננת, פרצה בסידרה ארוכה של סשנים שהעבירה לי. סשנים חזקים, מלאי שליטה ועוצמה. כל כך שכך, שממש נורא. כמו נאחזת ברגע שלפני, מנסה לקחת שליטה. מה שמצחיק בכל זה, שהיא לקחה, והרבה. כל כך הרבה, שהיום בבוקר, הרגשתי שאני יכול להיות סאב, שלה, על באמת. בחיי, ממש. בתחילה, הלחיץ אותי הרעיון. כאילו מה נהייה ? אחרי שהפכתי בעניין בראשי, התמלאתי עונג, על התחושה החדשה הזו. על היכולת החדשה הזו שלי. זה וואו לגמרי. אני שחשבתי שלעולם לא אהיה מסוגל להיות שם באמת, במקום הסאבי הזה, רואה עצמי שם, ממש לגמרי. כל כך מרגיש, כמה זה יכול לעשות לי נעים.
זו חדשה כל כך מרעישה עבורי, שאני נסער מאד. זה משהו כל כך חזק, כל כך חדש, כל כך גדול ועוצמתי. היכולת להיות שם. צריך כל כך הרבה אומץ, לעמוד ולהסתכל על עצמי, במראה שמשתקפת לי, ולקבל את הדמות שלי, שמופיעה שם, מולי, סאב. אני גאה בעצמי, ובטח ובטח בגננת שלי, שהביאה אותי עד הלום.
הפכתי בעניין, והגעתי למסקנה, שאני לא רוצה להיות שם. לא איתה, לא ממש. אני מרגיש שזה יקלקל לנו. אני מרגיש שזה לא נכון לנו.
עדיין, למרות האמור, למרות הקושי העצום, שזה מעמיד לנו ביחסים שלנו, הבלבלה הזו של המתחלפים. החלטתי לעצמי, שאני רוצה להמשיך להתחכך עם הצד הזה של אישיותי, של הנשלטות שבי, עוד ועוד, איתה. אני סומך על עצמי, עלינו, שנשכיל לא לתת לזה לקלקל לנו, את הדבר היפה הזה שאותו בנינו.
לא יאומן כי יסופר. פשוט ככה, לא פשוט.
איזה כיף זה זוגיות בדסמית. ממש לגמרי.
***
יש בסשן חזק, משהו שלוקח שליטה. סשן טוב, לוקח חזק נורא. הוא מייצר סאבמישן. מייצר המון. סשן לוקח אתכם, ומותיר סימנים לימים רבים. מותיר סימנים גדולים ועצומים. מביא למקום אחר לגמרי.
מה שטוב בעניין הזה, שאפשר להתחלף, 😉 או אז, לוקחים את הסאבמישן חזרה.
אני מנסה לדמיין לעצמי, מה היה קורה אם הייתי עושה לה, או היא לי, סידרה ממש ארוכה של סשנים, בלי להתחלף. וואי איזה עומק של התמסרות היתה נוצרת.
הדבר שמפחיד אותי הכי הרבה, ביחסים שלי עם הגננת, הוא שאקח יותר מדי התמסרות, עבורי. הנה, מצאתי שיטה, להוריד את ההתמסרות, ולהנות מאד תוך כדי. לתת לה לסשן אותי, חזק.
צריך להזהר שמה, נורא הרבה. אבל אני לא מפחד, מביט לפחד שלי בעיניים, מבלי מורא, ומנצח אותו.
המקום שממנו אנחנו הכי מפחדים, זה המקום שממנו נגדל הכי הרבה.
אני גדל, והרבה.
קוואבנגה לגמרי.
לפני 17 שנים. 5 במרץ 2007 בשעה 15:12
