הנוף בסוואנה שלי

מצד אחד, כתבתי, שאני אמנע מלכתוב בשבילכם, מצד שני בא לי לכתוב. אז אני כותב, לא עוצר את עצמי. אני לא כותב בשבילכם, אני כותב בשבילי. אני אבחן את עצמי היטב, מה המניע העומד מאחרי הכתיבה. לא אכתוב בשביל צומי.... בעצם אולי לפעמים יתפלק לי... אבל לא רוצה לגזור על עצמי שתיקה כפוייה. בא לי לכתוב, יש לי מה לומר, אז אומר. ויש לי, בלי עיין הרע.... 😉

***

הגננת ואני, כבר חצי שנה ביחד. פששששש...... לגמרי. כל כך לגמרי, שממש.

***

החלטתי בסוף ללכת לאחותי לסדר. האמת שלא רציתי כל כך. חשבתי פשוט לא לעשות סדר. אבל משום מה נראה לי נכון ללכת. האחיינים שלי מתים על הרוסט ביפ שלי, אז ככה, לקחתי נתח של 3.5 קילוגרמים, והוא כרגע מחליף צדדים בתנור. הריח ממלא את כל הבית, האמת שגם עשן בעצם.

***

תוך כדי, אני גם צובע את השולחן הסלוני החדש שלנו, ועוד קצת. כשאני חושב על זה, אני אוהב לצבוע. האמת שכל מבצעי הצביעה שאני זוכר, היו עם גרושתי. לא אהבתי לעשות איתה את זה. אבל הגננת, יודעת להיות שם, כעזר כנגדי, כמו שאני אוהב.

***

קנינו חבלים, 8 מ"מ, בחנות חמרי בניין שביישוב. ניסיתי קצת לקשור את הגננת, פשששש...... תשמעו, אני אוהב בונדאג' נורא. כשסיימתי, הגננת ביקשה גם לנסות. ליפפתי את קצוות החבל בהדר קדושה, באיזולירבנד. בצבעים שונים לפי אורך חתיכות החבל. או אז הגננת קשרה אותי, הרבה יותר טוב ממה שאני אותה. הזונה יסודית, למדה בכל מיני אתרים איך לקשור. מייד לאחר שקשרה אותי, הרגשנו בצורך לעוד חבלים, בנוסף למה שקנינו. אז האצתי בה לשחרר אותי, כוסשלהראבק. ורצנו מהר לחנות חמרי הבניין, אבל הם בדיוק סגרו, ולא הסכימו למכור לנו.

הכל לטובה. נראה לי שאני הולך לקנות איזה גליל שלם של חבל כזה, במקום סיטונאי. יש לנו גם מחשבות על לעשות ווים מהתיקרה, ולעבור לתלייה. ראינו בפעם האחרונה סשן תלייה בנו לימיטס של ריפר. תשמעו, יש על זה לגמרי.

***

התארגנויות אחרונות. הגננת כבר מאורגנת כמעט לגמרי. אני הולך להתגלח ולהתקלח. להפוך את נתח הרוסט ביפ אנטריקוט, כשצריך, ולזוז לליל הסדר. כל הבית מלא ריחות משכרים של בשר אדום עשוי כהלכתו.

***

חג שמח לכולם.