הגננת מאד נעלבה שחדרו לבית שלנו, אבל ממש. אני יותר כואב את החומר שהיה לי במחשב, כל החיים שלי מתועדים שמה.
אני מאמין דגול שהכל בחיים קורה לטובה, ודווקא ברגעים כאלה נבחנת מידת האמונה בכך. אז הנה אני פה, ואני מאמין שנצא מפה רק מחוזקים, ושכל זה קרה לטובה.
פנינו לאנשים שאנחנו מכירים ביישוב הקטן הזה, כאלה שמכירים את כל עברייני היישוב. הם עוד מעט יקומו, ויהפכו את כל היישוב. אם זה מישהו מהיישוב הזה, הגנבים יחזירו לנו את הכל, עוד היום, עם התנצלות. מה שמצחיק, שבתהליך הבירור הזה, עושה רושם שהבית שלנו יהיה מסומן כמוגן ביותר, בשם הגורמים הפליליים בדרגים הגבוהים ביותר שביישוב.
איכשהו אני מאמין לחלוטין, שהיום אחרי הצהריים המאוחרות, המצב יחזור לקדמותו, ואנחנו נכתב פוסט שמח על כך.
הכל יהיה בסדר.
רוצה לומר תודה לאמפטיה שאני מקבל פה. פשוט מקסים.
שיהיה לכולם חג אביב שמח.
***
אחרי שהתאוששנו מהתגלית של הגניבה, נכנסנו למיטה. לקחתי את החבלים שקנינו, ורציתי לקשור את הגננת, אבל היא התנגדה, ואמרה לי שאזהר ממנה. צצצ.... נראה לי שהיא הולכת לקבל עונש עכשיו 😉 חוצמזה, החבלים מאד קורצים לי נורא. חחחחחח.
חג שמח לכולללם. גם לגנבים שפרצו לנו הביתה.
לפני 17 שנים. 3 באפריל 2007 בשעה 8:06
