התראת חפירה.
אנחנו בסופ"ש של בצורת. את עם הילדים בטיול כל הסופ"ש. כנראה נפגש רק ביום שני בערב (מיום רביעי). אני לא אוהב, שאנחנו לא ביחד. חגיגות של שנה ביחד, לבד. אפשר לדחות את החגיגות לסופ"ש הבא.
אני אדם מאוד יסודי, ממש לגמרי בכלל.
ישבתי עכשיו וקראתי את כל הבלוג שלך. שנה של פוסטים, שמתארים את התפתחות הקשר בינינו ואיתו את מה, שאת עברת בתהליך הזה.
קיבלתי לידיים פרא אדם, פאם פאטאלית, כלום לא נוגע בך.
אני עם הסבלנות הבדואית שלי, לאט לאט, ביסודיות, בניתי אצלך (וגם אצלי) סאבמישן. לימדתי אותך לסמוך עלי (ולסמוך עליך), לגמרי ממש. לימדתי אותך להיות אישה אישה. לדפוק הופעה כשאת באה אלי מתוקתקת כמו שאני אוהב. לדעת לנהוג בכבוד כלפי (וכלפי שאר העולם). להתמסר רק אלי, להיות מכווננת לרצונות שלי. לימדתי אותך מה אני אוהב וגם את מה שלא.
פשוט גורם לי התפעמות, להתבונן ברטרו פרספקטיבה, בתהליך שעברת, שעברנו, ביחד.
חתיכת מסע.
***
לימדתי אותך להיות הסאבית שלי.
בישלנו קפה שחור כמו שצריך. לאט לאט, עם סבלנות ואורך רוח. חדורי מטרה ונהנים מהתהליך ומהארומה של מה שאנחנו יוצרים. ומה, שיצרנו ביחד הוא פשוט לגמרי נפלא.
***
כתבת אתמול פוסט מקסים בבלוג שלך לציון העובדה, שאנחנו כבר שנה ביחד. לפוסט שלך.
***
אני רוצה לשתף אותנו, אותך ואותי, (וגם אתכם) במה כל זה גורם לי להרגיש.
את כבר יודעת, טיפה, איזה זרמים עוברים לי עמוק בתוך הנשמה, כשאת איתי. כל חלקי נשמתי מתפוצצים מתענוג מהתחושות הנפלאות, שאת למדת לגרום לי להרגיש. אני מרגיש זרמים חזקים במעמקים חשוכים של נשמתי, שמזמן אף אחת לא קיבלה את הזכות לבקר שם.
אני רוצה לומר לך כאן, קהל עם ועדה, שאני מייחל להיות איתך לנצח. להמשיך ולהעמיק ולטייב את הקשר בינינו ולבלות ולהתענג ביתרת ימינו ביחד. האמירה הזו מפחידה אותי, לא פחות מאשר אותך. אבל אני רוצה לציין בשמחה, ששנינו כבר מזמן עברנו את המקום שהאמירה הזו מפחידה אותנו. אולי רק עוד טיפה.
אני מצפה בכיליון, לעוד המון שנים ביחד איתך.
את נוגעת לי עמוק בתוך הנשמה שלי.
אני רוצה, להודות לאלוהים, ליקום או מי שזה לא יהיה ולך על האושר הגדול שקיבלתי.
תודה, שאת את. תודה שזכיתי בך. זכיתי בפיס. אני מרגיש, שנועדנו זו לזה. נשמות תאומות.
שכה יהיה לנו טוב. מה טוב מה? נפלא.
אמן כן יהי רצון.
פגישה לאין קץ, אריק איינשטיין, מילים: נתן אלתרמן, לחן: נעמי שמר
כי סערת עלי, לנצח אנגנך
שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים!
תשוקתי אלייך ואלי גנך
ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!
לספרים רק את החטא והשופטת.
פתאומית לעד, עיני בך הלומות,
עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל,
תאלמי אותי לאלומות.
אל תתחנני אל הנסוגים מגשת.
לבדי אהיה בארצותייך הלך.
תפילתי דבר איננה מבקשת,
תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!
עד קצווי העצב, עד עינות הליל
ברחובות ברזל ריקים וארוכים,
אלוהי ציווני שאת לעוללייך,
מעוניי הרב שקדים וצימוקים.
טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת,
אל תרחמיהו בעויפו לרוץ,
אל תניחי לו שיאפיל כחדר
בלי הכוכבים שנשארו בחוץ.
שם לוהט ירח כנשיקת טבחת,
שם רקיע לח את שיעולו מרעים,
שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת
ואני אקוד לה וארים.
ואני יודע כי לקול התוף,
בערי מסחר חרשות וכואבות,
יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף
את חיוכנו זה מבין המרכבות.
