התראת חפירה.
***
קודם כל אני רוצה לציין שאנחנו כבר שנה וחודש ביחד. אמנם זה לא נשמע חגיגי כמו שנה, אבל זה כן.
תמיד עשה לי בעיות, שאני רוצה שהסאבית שלי תהיה גם דומית ושתעשה לי סשנים. יש נטייה להתבלבל שם ולשכוח מי לובש את המכנסיים בכל הסיפור הזה.
אבל זה לא מעניין אותי. בהערות לשיפור ציינתי: אני מצפה ממך להצליח.
היא כתבה לי: למה בכלל אנחנו הולכים במסלול הזה ואחרי זה אני רוצה, שהיא תחזור לשלשות ותהיה סאבית. הרי מלכתחילה היא היתה סאבית. אז למה צריך את זה בכלל?
התשובה ממש פשוטה: ככה אני רוצה וככה יהיה.
***
אני עובד למוות. ממש המון וקשה. יש פרוייקט ענק, מעל מיליארד שקלים חדשים, היחידי שיש לחברה בעצם. כל הפרוייקט מונח רק על הכתפיים שלי. הבוס שלי טורח להגיד את כל הזמן מול כל החברה.
אני מנסה להציל נושא שהיה אצל שורה של דוקטורים בפיסיקה ומתמטיקה. כולם נכשלו לחלוטין.
הבוס שלי התחיל לקרוא לי דוקטור (למרות שאני ממש לא). אמרתי לו שאני ממש לא בטוח, שזו מחמאה בכלל.
בכל מקרה אני פורץ את דרך בורמה. נוחל הצלחות מדהימות בדרך ארוכה ומפותלת. ברור שזה רק עניין של זמן, עד שאצליח, שכרגיל אין. עבדתי בחודש האחרון שעות ארוכות, שבתות וחגים וכמעט אין לי חיים.
איך אומרים על דטה סיינס: כל ילד יכול לזרוק את המידע לרשת נויירונים, החוכמה היא לטייב את המידע ולהבין אותו לפני.
אז אני ממש לא ילד וכשאני מתביית על מטרה, כמובן שאגיע אליה.
***
אני אמור לחפש בית. אבל עם הלחץ בעבודה אני לא מגיע לזה בכלל.
***
מה שכיף בכל הסיפור הזה, זה הסאבית שלי, שיוצאת מגדרה לעשות לי נעים. היא מצליחה לגעת במקומות אפלים בנשמתי, שלא נתתי כמעט לאף אחת לבקר שמה.
טוב נו, זה גם הגוף המדהים שלה והראש המטורף, שכל אלה, חדורי מטרה לענג אותי.
האמת, שמגיע לי. ואני מקבל.
נה נה בננה.
וגם, קוואבאנגה.
