גרושתי, היתה סאבית שלי 14 שנה. כשמישהי סאבית שלי, אני בתור אדונה, מציב לה גבולות. כאשר מפסיק חוזה השליטה, זה פשוט אסור ככה. לכן, אני לא נוהג איתה כדום יותר. אבל היא, חסרת גבולות, בעצם כרגיל. אני מתקשה למצוא אופן התנהלות נכון מולה. להיות דום אני לא מוכן, אבל חוסר הגבולות הזה, פשוט משבש את ההתנהלות שלנו, כהורים משותפים לילדינו.
לקטן היתה מדורת ל"ג בעומר עם כל הגן ביום חמישי. כאב לה הראש, ולכן לא באה. אני כמובן לא מחמיץ אירועים של הילדים שלי, וכמובן הייתי שם, אחראי על הפיתות הערביות כמו תמיד. לא באתי עם הגננת, שלא ירכלו כל הקצ'קס יותר מדי. בשביל מה אנחנו צריכים את זה. ממילא כולם יודעים. הקטן נהנה מאד, והיה גאה באבא שלו, שכולם באים להתחנחן אליו, עקב הדום ספייס שהייתי בו. אמר בגאווה, שאבא שלו הכי חזק בעולם. אמרתי לו בסוף, שהיה כיף נורא, נכון ? הוא אמר שנורא נהנה, אבל חבל נורא שאמא לא באה, כי אז היה הכי כיף. נשבר לי הלב. הסברתי לו, שלאמא יש כאב ראש מאד חזק, ולכן לא יכלה לבוא.
היום בערב, היה לבינוני מדורת ל"ג בעומר עם הכיתה. גרושתי לא רצתה לבוא. אמרתי לה, שזה לא נראה לי נכון שלא תבוא. שזה חשוב לילדים. היא אמרה לי שהיא עשתה איתם מספיק בסופ"ש, וזה בסדר לדעתה. ביקשה שאבוא לקחת את הקטן למדורה של הבינוני. לקחתי את הקטן מהבית, ויחד עם הגננת הלכנו למדורה. סוכם, שתבוא לקחת את הקטן ב- 21:30 בערך. היא התקשרה ב- 00:22 בערך, ושאלה אם אפשר לבוא לקחת את הקטן. אם הוא רוצה לחזור הביתה.
הבינוני, לקח את הקטן, בין כל החברים שלו, והושיב אותו לידו. הקטן הרגיש בדיוק כמו מלך של כל העולם. הוא היה כל כך מאושר. איזה מקסים הבינוני שלי, פשוט אח מדהים ואוהב.
הילדים שלי מאוהבים בגננת עד כלות, {מה הפלא, אני יכול להבין אותם לגמרי}. הקטן בדרכו הילדותית, אך הבינוני ממש מאוהב בה, אבל לגמרי. הבינוני הלך והשוויץ לכל החברים שלו, שהגננת היא של אבא שלו. הבינוני הזה חכם נורא, נראה לי שהוא אומר את מה שאומר, עם הרבה הבנה, ולא סתם אמירה.
בקיצור, גרושתי מתקשרת, ומבקשת ממני להוציא את הקטן לכביש, כי לא בא לה להכנס לאיזור הקומזיץ. זה בדיוק עשר מטר לכביש, לא בעייה בכלל, וגם אין שם בעיות חנייה.
פה נגמרה לי הסבלנות אליה, היא חצתה גבולות שאסור לה. אמרתי לה, שהחוצפה שלה גובלת בחזירות, שתראה את עצמה לילדים שלנו במדורה, ושאני לא מוציא את הקטן. חשבתי לעצמי, שלפחות שהילדים יראו אותה במדורה ולו קצת. היא מכירה אותי היטב, והבינה שעברה את הגבול. איכשהו, נכנסתי שוב למקום הדומי איתה, מה שאני לא רוצה בכלל בכלל.
היא פשוט הולכת לחטוף עכשיו, וחזק. היא יודעת את זה כבר. אני הולך להעמיד אותה במקום, עם סטירה מצלצלת, {במטאפורה כמובן}, שתגרום לה לשני פליק פלאקים באוויר, ונחיתה לא רכה.
אלו הילדים שלך, חוצפנית אחת.
לפני 17 שנים. 5 במאי 2007 בשעה 21:46
