סוף השבוע הזה אנחנו בלי הילדים אחרי שלושה סופי שבוע שהיינו עם הילדים רצוף. עקב הלחץ בעבודה שלי, החלפתי את כל השבתות עם גרושתי בכדי שאוכל לעבוד באופן הנמרץ שעבדתי. לא וויתרתי על הימים באמצע השבוע, אך היה צורך לפצות על ימי החג המרובים, שבהם גרושתי היתה עם הילדים.
***
הלחץ בעבודה נגמר. זה לא שאני ישוב לי על זרי הדפנה, אך זה לא המרוץ המטורף שהיה. הלחץ נבע מנסיעה חשובה מאד לחול של המנכל שלי וסמנכל השיווק. הנסיעה היתה מוצלחת באופן כה גורף, שהמנכל שלי אמר, שזה פשוט לא ייתכן שכל הפגישות כל כך מוצלחות. אמר שהוא רוצה איזו פגישה לא מוצלחת, כדי להרגיש במציאות חזרה. אני חייב להשוויץ פה, ביני לבין עצמי, {ולא רק}, שרוב ההצלחה בנסיעה הזו, היא בזכותי, ובזכות הצוות המדהים שלי. איזה כיף.
יש לי מטרה מול עיני, לקנות את הבית שאני מתגורר בו בשכירות, תוך שנתיים. אני רודף את המטרה הזו בעבודה קשה כמובן. אחרי הנסיעה הזו, עושה רושם שאני מתקרב מאד למטרה.
***
בסוף השבוע הזה היינו בכמה מסיבות. ההיצע של המסיבות הגיע לרמות חסרות תקדים. פשוט כיף כל כך, כל המקצוענים הללו, שפשוט יודעים לעשות לי, {ולא רק}, טוב על הנשמה.
המסיבה בפאמיליה, בדאנג'ן, היתה פשוט כיף צרוף. היו שם מלא אנשים איכותיים לגמרי שאני אוהב, והערב שם, בחמישי, היה פשוט מענג לגמרי, מלא חום, חיבוקים ויצרים.
***
אחרי קשר מאד ארוך וקרוב, בין מאדם T וביני, התראינו לראשונה, ביום חמישי בדאנג'ן, ולמחרת שוב, אצל VIP. פשוט אישה מקסימה. לא רק שכך, עוד הצעירה הזו, שחלב האם עוד משוח על שפתיה, מכירה לי את הנוכחים שאני לא מכיר. איזה קטע הזוי זה. ולחשוב על זה שאני ניסיתי להציג בפניה אנשים בדאנג'ן. חחחח לגמרי. נהייתה אושייה בקהילה זאתי. תכף בטח ייפתח עליה שירשור, משהו בנוסח, מה קורה כשדומית מסוכנת, שהיא אושייה בקהילה, {משהו}..... חחחח לגמרי.
***
המסיבה אצל VIP, בשישי, היתה פשוט תענוג. בשר בשפע, ואנשים מקסימים. את VIP פגשתי פעם ראשונה בחמישי הזה בדאנג'ן, לאחר שהיה בינינו קשר ווירטואלי לאורך זמן רב. מבט אחד בו, וסשן מהמם שבו הוא קרע את הצורה לפלאשית המקסימה, הותירו אותי רואה לו ישר בעיניים, ומחבק אותו בחום. ניכר שהוא מהאנשים הטובים באמת, שבאים ממקום טוב, בקהילה הזו. פשוט איש מקסים.
הדאנג'ן הפרטי שלו, הותיר את הגננת, {נו טוב, וגם אותי}, מריירים ומרטיבים את כל הרצפה כולה. כל זה, בתוספת של הדרכה אישית, {ומקצועית באופן מרשים ביותר}, של איזה Tיפוס כזה, בקשירות וחבלים. עיניה של הגננת נפערו בתשוקה, {אפילו יותר מקודם לכן}.
חייב לספר לכם פה, בדרכי אליו הביתה, ביום שישי, התקשיתי במציאת הדרך אל ביתו. האיש המקסים הזה, מארח למופת, אמר לי, כשכל ביתו מלא אנשים, שהוא ייצא במכוניתו להביא אותי מהמקום שבו אני נמצא, אמר לי, זה ייקח רק 10 דקות. פשוט מקסים מצידו. כמובן שלא הסכמתי, ובסופו של דבר, בהדרכתו, פרצתי את הדרך אל היעד.
***
בין כל האירועים החברתיים, שלא לדבר עלינו, {או שכן}, בחדרי חדרים, {וגם לא}. מצאתי זמן לסרוק את הבלוגים במועדפים שלי. גיליתי שם תצפית מאד מדאיגה, שכמה בלוגרים/יות שנהגו להוציא לפחות כמה פוסטים ביום, שלא לומר כל כמה שעות, לא כתבו בבלוג שלהם כבר מעל עשרה ימים. פשוט לא יאומן. כמובן שהתחמשתי במכשיר הטלפון שלי, ושיגרתי שיחות לברר מה קרה.
יש משהו חדש פה באוויר... תום עידן הבלוגים ? האמנם ?
אה....... לא נראה לי. יהיה בסדר חברים, הכל ישוב על מקומו בשלום.
***
אני כל כך גאה בגננת שאיתי, היא כזו מדהימה, מכל בחינה אפשרית. ממש עוצרת נשימה, לא את שלה, את שלי, וכל שאר הצופים הנלהבים במחזה הזה, של החייזרית המקסימה שלי, שנשלחה מהחלל החיצון לכשף אותי.
אני מרגיש כמו מיליון דולר. לא סנט אחד פחות.
החיים מאירים לי פנים, כל כך לגמרי, שנעים לגמרי נורא.
לפני 17 שנים. 5 במאי 2007 בשעה 10:32
