עקב העובדה שלא קיבלתי וויזה, הנסיעה לארה"ב בוטלה. עניתי שם בראיון על אחת השאלות תשובה לא נכונה.
המראיין הסתכל באתר של החברה שבה אני עובד, ושאל אותי אם החברה עובדת בעיקר לשוק הבטחוני או האזרחי, עניתי שלבטחוני. הוא מייד שלף טופס של הליך ארוך של 3-4 שבועות, המיועד לאנשים נלוזים שכמוני שעובדים בתעשיות הבטחוניות.
***
כשעמדתי שם בתורים בשגרירות, ונזכרתי {הלכה למעשה}, ביחס המזלזל שהאמריקאים נותנים לאנשים שרוצים להכנס אליהם. {גרתי שם כשלוש שנים}, נזכרתי למה וכמה אני לא סובל את המדינה הזו.
פשוט פיכסה. שייזדיינו.
***
זה מה שרצה הגורל, והכל לטובה כמובן.
לא רואה מצב שהחברה שלנו לא יביאו את הפרוייקט הענקי הזה. שיהיה להם המון בהצלחה.
***
אחד מבעלי החברה, כששמע שאני לא נוסע והתפלץ, שאל אותי אם נתתי למראיין בשגרירות לקרוא בבלוג שלי, ולכן לא קיבלתי את הוויזה. כולם בעבודה אצלי יודעים על הבדסמיות שלי, וזה מהווה מקור לבדיחות רבות בחברה.
דוגמא לבדיחה: המנכל שלי אומר לי שמשהו קרה באופן לא תקין, אני עונה לו, זה כבר היה, בוא נדבר באופן תכליתי על מה עושים עכשיו. כשהוא מתעקש לדון על החלב שנשפך, אני אומר לו, שאם הוא רוצה, הוא יכול לקשור אותי ולהרביץ לי, בוא נגמור עם זה ונעבור הלאה. אז הוא עונה לי, שאולי היה רוצה, אבל הבעייה שאני בטח אהנה מזה בכלל.
חחח
תצחקו תצחקו. כי זה מצחיק נורא.
***
אני פועל נמרצות להכניס את כל העובדים בחברה שבה אני עובד לעולם המקסים של בדסם. חכו חכו עוד מעט, תכף כולם מגיעים איתי למסיבות הקהילה {הלא קיימת} הזו.
***
המנכ"ל וסמנכ"ל השיווק, שאליהם הייתי אמור להצטרף, אמרו לי בבדיחות הדעת, שהם כבר יחנכו אותי שמה כמו צריך. אמרו שיש להם תכניות לגבי זה. עניתי להם שזה בסדר גמור, שניהם מולי, אבל שמתוך השישה ימים המתוכננים, שיקחו חמישה, ויום אחד, אני לוקח אותם למועדון בדסמי בלוס אנג'לס. ביום הזה הם שלי.
כולם התפוצצו מצחוק בישיבה, כאשר שניהם החווירו מהאפשרות שיפלו לי לידיים.
***
רוצה לנצל את הבימה שניתנה לי, {בעצם אולי שלקחתי בכלל}, ולהודות לרד סל המקסים, שעשה עבודה רצינית ומיפה לי את כל המועדונים השווים במקומות שאותם הייתי אמור לפקוד בטיול הזה. כולל לינקים לאתרים שלהם.
ים של תודה איש יקר, מקסים מצידך.
***
אנחנו נשארים בארץ, ואני שמח נורא. נשאר עם הילדים שלי, הגננת המקסימה שלי, צופי, וגם איתכם חברי וידידי. אז בטח נתראה באחת מהמסיבות המקסימות שמתוכננות לנו בסופ"ש הקרוב.
אני כבר סיימתי לעבוד להשבוע, וסוף שבוע ארוך של חגיגות לפני.
יאללה בלגן.
לפני 17 שנים. 16 במאי 2007 בשעה 12:13
