הנוף בסוואנה שלי

מכתב יומי של סאבית למאסטר שלה, זה פורמט מצויין. זה מקום בו ניתן להתבטא בחופשיות ולהגיד את כל הדברים שלא בסדר ביחסים. או אפילו {מי ישמע}, בסדר בכלל, {כן עלינו}. זה מותיר את המאסטר מאסטר, ואת הסאבית סאבית, ועדיין מאפשר תקשורת טובה.

אני מקבל מהגננת מכתבים מקסימים וארוכים שאותם אני מתייק כמובן.

היום, פעם ראשונה, מעולם, שאמרתי לה לפרסם את המכתב היומי שלה בבלוג. זו בקשה חריגה בעיני. זה לא שהמכתב הזה היה יפה במיוחד, כי היו הרבה יותר יפים ממנו. זה לא שהמכתב היה נוגע במיוחד, כי היו רבים נוגעים ממנו. יש שם משהו במכתב, שגרם לי לרצות שתפרסם אותו, לראשונה מעולם. מה זה הדבר שיש שם שגרם לי לרצות את זה ? לא יודע במדוייק. אני פשוט מרגיש שאני רוצה.

למכתב היומי של הגננת.