מחר בערב אני לוקח את הקטנים, ואת הגננת, לטקס השבעה של הבן הגדול שלי בצבא.
***
הילדים איתי בבית, שואלים איפה הגננת. פעם ראשונה מזה הרבה מאד זמן, שהגננת לא איתי כשהילדים בבית. היא עובדת הסאבית החרוצה שלי.
בן דוד שלה פה. אמרתי לו איך שחסרה לי הגננת, אז הוא אמר לי, שהוא מחליף אותה. חחחח. הציצים של הגננת יותר יפים בהרבה.
***
החיים שלי פורחים ומלבלבים, העולם שולח לי רק טוב, והמון ממנו בכל תחומי החיים.
***
יום שישי יש לנו סשן בכורה לסאבית החדשה. היא פשוט מדהימה. אחרי הסשן כנראה נבוא למסיבה. צריך לקרוא עוד בפורום בליינים מה יש בהיצע, כדי להחליט לאן.
הקטע של לבוא עם שתי סאביות, מביא אותי לחשוב. אמרתי לגננת שהיא מחליטה אם נלך שלושתינו. אני לא רוצה שתרגיש לא נוח עם זה. אני יודע שהיא לא תעשה את זה בשביל לרצות אותי, המסר הובן, היא בוחרת. היא די בחרה כנראה שנבוא שלושתינו. כל זה הרבה בזכות החוכמה והאינטיליגנציה הריגשית המפותחת של החדשה. היא פשוט יודעת להיות שם, בחוכמה רבה ועצומה.
אני לא בעניין של לפסוע עם הרמון סאביות למסיבה. עלולה להיות בזה איזו פלצנות שלי. אני לא בא לשם עם פלצנות. באדי ידידי אמר לי פעם, בתקופה שהיה עם שלוש סאביות, כתגובה לפוסט שלי, שליבו מוצף מגאווה על היהלומים שבכתר שלו. וואללה, זה שהגננת יהלום מדהים, כבר כמעט כולם יודעים. מה שלא מכירים עוד, זה את היהלום החדש. מדהימה לגמרי.
איזה קטע זה. חבל על הזמן.
לפני 17 שנים. 29 במאי 2007 בשעה 16:25
