לפני 17 שנים. 29 במאי 2007 בשעה 21:08
שמתי לב פתאום שהתרכזתי במה שקורה לי, ולא הייתי מספיק קשוב למקום של הגננת. היא קראה את הפוסט שלי, ולא אמרה כלום, גם ששאלתי. אמרתי לה, שאני מרגיש ששכחתי אותה שמה בפוסט, וזה עושה לי לא נעים. היא אמרה, ששמה לב לזה, אבל כשהגיעה הביתה, הרגישה ממני כזה חום, שהפוסט שלי לא מעסיק אותה בכלל בכלל.
איזו מקסימה, איזו אצילות נפש. פשוט יהלום.
אמרתי לה, שזה מקסים איך שהיא ברכות ניגשת אלי, שזה נוגע בי ממש. אמרתי לה שזה מקסים.
זה הרי כל כך קשה המקום הזה, של עוד סאבית. כל כך קשה לפרגן באמת.
אין עליה, בכלל בכלל.
רוכן אפיים ארצה.....
כבוד, וכל כך הרבה, שממש נורא.
