הנוף בסוואנה שלי

האמת, שהתלבטתי אם לכתוב פוסט על זה בכלל. לא בא לי שיגיבו, יביעו דעה, יתעניינו, או יתקשרו בנושא הזה.
אז בואו נסכם, שלא, בבקשה. אני גם לא אענה על הודעות פרטיות.

אני ממש מבואס. המצב חרבאנה, אבל ממש לגמרי.

הסברתי לגננת למה וכמה אני מבואס ממנה, ואז סיפרתי לה את הסיפור הידוע הבא.

היה היה פעם, לפני הרבה שנים, איש אחד התחתן. הוא לקח את כל מתנות החתונה, את המיטלטלין שלו, ושלה, והעמיס על החמור שלו, והם התחילו לפסוע ברגל דרך ארוכה מאד, אל ביתם. בדרך, היה מאד קשה לחמור, שהיה עמוס מיטלטלין לעייפה. נמאס לו ללכת, והוא עצר והתיישב. האיש נתן לו ספאנק בטוסיק, והחמור קם והמשיך ללכת, אבל אחרי זמן מועט, התיישב שוב. שוב נתן לו ספאנק, ושוב החמור קם והמשיך ללכת. אבל כמובן אחרי זמן מועט שוב התיישב.
האיש תפס את ראשו של החמור בין ידיו, הביט לו בעיניים, במבט חמור סבר, ואמר לו, חמור פעם ראשונה.
החמור מייד התעשת, והתחיל לפסוע במרץ, למרות המשא הכבד. לאחר זמן לא מועט, הסיפור החל לחזור על עצמו.
האיש שוב אחז את ראשו של החמור בין ידיו, הביט בעיניו, במבט חמור סבר, ואמר לו, חמור פעם שנייה.
כך הסיפור חזר על עצמו, ולאחר מספר פעמים, אמר האיש לחמור, חמור פעם שלישית, שלף את הרובה שלו, וירה לו בראש.
כלתו הטרייה, התפלצה למראה המקרה, והתנהלות בעלה, ואמרה לו, תגיד אתה השתגעת ? מה עשית ? עכשיו איך ניקח את כל הדברים הביתה ?
הביט בה בעלה בחומרה, ואמר לה, אישה פעם ראשונה.

אחרי שסיפרתי לגננת את הסיפור, הבטתי בה בחומרה, ואמרתי לה, גננת, פעם ראשונה.
פעם ראשונה בחיי, שעשיתי כזה דבר, פשוט נורא.

באסה, אבל ממש לגמרי.