הנוף בסוואנה שלי

פירסמו משהו שהגננת כתבה במגזין. לקטע במגזין. מופיע כעת בכניסה לכלוב בעמוד הראשי.

אני חושב שהיא שלחה גם את הקטע שכתבה בפרופיל שלה, "בשבילך". גם שווה לגמרי. נראה מתי זה יפורסם. לפרופיל שלה עם הקטע שכתבה.

לחשוב על זה, שלפני שמונה חדשים, היתה עילגת לגמרי בעברית, ועכשיו היא כותבת פשוט מדהים לדעתי. מגניב לגמרי.

***

לגבי המשבר בינינו,
וואללה, אני בגדר "מקס הלוחם בדרכים", לא מוותר בקלות בכלל בכלל. נלחם באומץ, במפלצות מרושעות, דרקוני אש, ואפילו בטירות מאיימות, בכדי להציל את הנסיכה שלי, ואפילו אותי, על הדרך.
אני לא מאלה שמוותרים בקלות, בטח שלא על אהבה כל כך גדולה.

גם בימים הכי גשומים, תמיד ידעתי שהשמש עוד תפציע.

עכשיו נעים.
(אנחת רווחה)

***

דאנג'ן,
אתמול בסוף הלכנו לדאנג'ן. פינקי לשילטון, הגננת ואני.

היה די ריק, באסה. אסור ככה.

לא שיש לי משהו נגד נו לימיטס חלילה, ולראיה כנראה נלך לשם הערב. אבל לדאנג'ן יש זכות בכורה אצלי, שמה התחנכתי וגדלתי בבדסם, שם ביליתי את שנות ילדותי בעולם הזה {מי ישמע {שנות} }.

אני צריך עוד להתגבש בעניין הזה של הדאנג'ן. אני רוצה לתת כתף, להחזיר עטרה לקדמותה, לא יודע עוד איך ומה. אני עוד אעסוק בנושא הזה בהרחבה, בפעם אחרת.

***

העולם החיצון.
נשברתי,
שנתיים וחצי לא הייתי מחובר לעולם החיצון, במונחים של טלוויזיה. נהגתי לומר, שאצלי הטלוויזיה לא מחוברת לשתקע. זה לא לגמרי מדוייק, כי היא כן היתה מחוברת לשתקע, אבל הדבר היחידי שהזין אותה, היה DVD שתומך ב- Divx ומאפשר לצפות בסרטים שמורידים באימיול. יש לי {ולילדים}, מלא סרטים, אגודים באוספים על DVD-ים.

בקיצור, אתמול חיברו אותנו ל- Yes. יש אצלם מבצע הצטרפות, שלגמרי במקרה, תפסתי את היום האחרון שלו, שבו כל חבילות הערוצים פתוחות, ב- 235 שקל לחודש, לשנתיים.

במסגרת החיבור החדש, רכשתי גם טלוויזיה חדשה ומשוכללת, שהחליפה את גירסת ה- 20 אינץ המיושנת והדהוייה, {ובלי שלט בכלל}, שעמדה מבויישת עד עכשיו אצלנו בסלון.

גם מערכת הקולנוע ביתי שברשותי, דהתה לה עם הזמן, ומפאת המוסיקה לסשנים, שאותה אני נוהג לשים בקולי קולות, במקטעים מסויימים, נשרפו לה, כשלושה רמקולים. באותה רכישה, צירפתי גם שני רמקולים קידמיים, וסנטר חדש מתאים, עם איכות קול מדהימה.

עד עכשיו הצלחתי לא לראות בטלוויזיה שום כלום.

***

יש לי בעייה כזו, שכאשר אני יושב מול טלוויזיה דלוקה, העיניים שלי נתקעות במסך, אני צולל לתוכו, ומתנתק מהסובבים אותי לגמרי. ויכול להשאר ככה, שעות רבות, שהן ברכה לבטלה בכלל. שהרי רוב התוכן המשודר שמה, לדעתי לפחות, פשוט בגדר בזבוז זמן מוחלט.

כאשר אני מגיע לחברים, שאצלם יש טלוויזיה, אני בדרך כלל מבקש מהם, לסגור את הטלוויזיה, כדי שלא אתקע עליה. שהרי באתי לבקר אותם, ולא את הטלוויזיה שלהם.

בכלל יכול להטריף אותי, שלא צופים בטלוויזיה, אבל הטלוויזיה פתוחה כזה ברקע, תוך כדי לא משנה מה. אני אוהב אותה סגורה, אלא אם כן, צופים בסרט או במשהו אחר, אבל ממש. אני קורא בקול תרועה רמה, תוסר הטלוויזיה מהרקע, לאלתר. טוב נו, רק אצלי.

***

אפסיק לכתוב עכשיו, למרות שיש לי פרץ כזה פתאום. כל זה לטובת החברים שלי שאומרים לי, אני קורא אותך, אבל לא כשאתה כותב פוסטים ארוכים.
נו שוין. אני לא באמת עוסק בכמה קוראים אותי, ומי. איכשהו הצלחתי להתבגר {/להתגבר} בעניין הזה.

***

רגע, יש לי דבר אחרון. {בלי נדר}.
יש לי כמה דברים שאני כותב/כתבתי, שהם די יפים לדעתי. לא יודע למה לא מסכימים לפרסם אותם במגזין פה בכלוב.
(חשבתי לכתוב, כוסשלהראבק, אבל אולי אם אכתוב את זה, עוד יעיפו אותי מהכלוב, או משהו, אז אני לא אכתוב את זה).
כנראה לא סובלים אותי שם, {או משהו}, בהנהלה. דווקא הרגשתי שפעם היה לי דיבור עם כלובי, אבל אולי כבר לא, לך תדע.

דווקא היו זמנים שמאד רציתי שיפרסמו. הייתי אפילו שולח מלא קטעים. אבל ככה, בלי שום התייחסות, הקטעים שלי היו נעלמים במעלה הצינור, אל המגזין, ולא נודע כי בא אל קירבו.

טוב נו, לפחות הגננת מייצגת אותנו נאמנה שמה. תנו לה תשואות שמה, מגיע לה לגמרי. חוצמזה, היא שלי בכלל {כן כן}.

***

פשששש
יצא ארוך, לא נורא. לא חייבים לקרוא בכלל בכלל. ממילא לא כתוב בכל הפוסט הזה שום דבר חשוב באמת. אתם גם יכולים לראות טלוויזה במקום, אולי אפילו יותר שווה. {רק לגבי הפוסט הזה אני מתכוון, יה זונות. טוב נו, אולי לא רק זה}.