טוב נו, בשעה טובה, גמרנו עם המתקתקות הזו, (מנגב את הזיעה מהמצח, עם גב ידי). זה לא קל לדום {מתחלף} קשוח שכמוני, עם המתקתקות הזו, אבל היה צריך, אז עשיתי את זה, וזהו נגמר.
נשרף לנו חדר השינה, כבר די מזמן, ואנחנו ישנים בתוך חדר מפוייח, ולא מוצאים זמן, להחזיר מצב לקדמותו. הפיח דבק לכל, ומאד קשה להוריד אותו, הוא דביק כזה, ובקושי יורד. בחדר השינה שלנו יש מדפים על למלוא גובה התיקרה הגבוהה מאד, עמוסים לעייפה כל מיני פיצפקס, שכולם עכשיו מלאים פיח. אין לאן להוריד את כל הדברים, כי זה ממש לגמרי המון.
היום בבוקר התעוררתי, והכרזתי על מבצע צביעה. הגננת כמובן מאד שמחה למלא את פקודותי הבלתי מתפשרות, חוץ מזה שזה משהו שהיא מאד רוצה לעשות בכלל. בעצם כמו כל מה שאני מצווה עליה, בתוקף העובדה שאני דום {מתחלף} קשוח ואכזרי במיוחד לגמרי ממש בכלל.
אני רוצה להתוודות בפניכם, אבל שישאר בינינו, שאני סתם אומר שאני דום אכזרי נורא. אני רק קצת אכזרי, אבל ממש.
זהו, פרקתי מעלי את הסוד הזה שלי, ועכשיו אני מרגיש יותר טוב.
מאחל לכולכם שבת בבוקר יום יפה לגמרי ממש.
לפני 17 שנים. 7 ביולי 2007 בשעה 8:44
