הגננת עכשיו בסאבמישן עמוק, אבל לגמרי ממש. היא בבלבלה מאד גדולה, מאז היומולדת שלה, ולא מצליחה להתאפס על עצמה. פתאום שילשום, נשכבה על הריצפה ליד כפות רגלי, ונישקה אותם ארוכות. גם אתמול היו סימפטומים מוזרים בהתנהגות שלה.
עושה לי את הרושם שהיא פשוט רעבה לסשן.
***
היום הלכה עם הקולר שלי לעבודה. האמת שזה די מוזר לי העניין הזה.
***
היום הצורפת שלי סיימה להכין את מתנת יום ההולדת שלי לגננת. כמובן שנסענו לקחת אותה. תליון מזהב בצורת מנורה של אלאדין. המנורה נראית כזו ישנה, בצבע זהב עתיק. פשוט מקסים, ואותנטי כל כך.
כשהיינו אצלה, הסתכלתי על המנורה, ומבט מוזר בעיני. כמו המבט בפעם הראשונה שראיתי את הקולר המדהים שאותה צורפת עשתה. אני כנראה צריך להתרגל לדברים כאלה, וזה לוקח לי זמן.
הגננת שאלה אותי למה התכוונתי במתנה, שהרי תמיד יש לי כוונה בכל דבר שאני עושה, ואף פעם, לא באמת אפשר להבין מה אותה כוונה ממש. אמרתי לה שזה ברור בכלל, זו המנורה של אלאדין, ושאני לא מוצא טעם להסביר מעבר לכך.
***
בדרך חזרה, אמרתי לה שאני עומד לעשות לה סשן היום. היא כמובן מתרגשת. הגענו הביתה, ואמרתי לה, שיש לה חצי שעה לעשות כל מה שהיא רוצה.
או אז, ביקשתי שתכין לי סנדוויץ כמו שאני אוהב כשאני חוזר מהעבודה. היא רצה למטבח בשימחה גלוייה, וחזרה משם במהירות שיא, עם הסנדוויץ.
מייד לאחר מכן, רצה למקלחת, להתכונן.
אני מתכוון לעשות לה הערב סשן חגיגי, עמוק במיוחד. עולות לי מחשבות על דברים שאעשה, שאף פעם לא חלף אפילו צל צילו של משהו דומה בכלל, במוחי הקודח ממילא, זה מכבר.
וואי וואי וואי
מה קורה לי ?
מה קורה לנו ?
סאבמישן, עמוק, מוק, וק, ...... קולות של מצולות ים עמוקים נורא.
לפני 17 שנים. 18 ביולי 2007 בשעה 19:55
