הצחוק של ניטשה

kawaiit​(נשלטת) - אשמח במידה והוא עדיין קיים לקרוא, אפילו בהודעה פרטית.
מאוד מסקרן לקרוא מה היה התוכן.

Nietzsche​(שולט) - אשלח לך תקציר בפרטי.

Ollie​(נשלטת) - לא פגשת את הגברים הנכונים, אם ככה.
(ובאשר לנשים לפחות סייגת את המשפט הכוללני הראשון, אבל מובן שנשים רבות כותבות נפלא על האינטימיות שבסשנים. בדיוק קראתי פוסט ישן של עצמי על סשן משמעותי מפעם, ואני מרשה לעצמי להעיד על עצמי שאני כותבת נפלא על סשנים שעברתי, והאינטימיות לחלוטין מועברת לקורא.)

אנונה​(נשלטת) - אפשר גם ?

Nietzsche​(שולט) - כן. אשלח :)

Ollie​(נשלטת) - ועוד נקודה, עכשיו כשאני קוראת את הפוסט שוב אחרי שערכת אותו: זה שהיו קוראים שלא אהבו, לא אומר שלא ניתן להוציא את האינטימיות למרחב הציבורי. יכול להיות שעשית את זה בצורה לא מוצלחת, יכול להיות שהיא הייתה קוראת שיפוטית, יכול להיות שדיסקליימר קטן בתגובה היה פותר את העניין.
אבל גם אם עשית הכול כמו שצריך ובכל זאת מישהו החליט שזה איכס וסוטה ואלים - זה לא אומר שאני אפשר להוציא לפומבי, רק אומר שלפעמים יהיה צורך לספוג שיט סטורם. אולי להגיב, אולי להתעלם, אולי לחסום. אבל זה לא הופך את הכתיבה לבלתי לגיטימית או לחסרת טעם.

אבל אני מזהה שזה לא העניין אצלך. לי נראה שאתה בעצמך מסתכל במבט שיפוטי על הכתיבה. זה לא שנכנעת למתייפייפים, אלא שנכנעת לקול השיפוטי של עצמך.
וזו זכותך. אולי אתה קורא גם כותבים נהדרים אחרים ומתחלחל ממה שקראת. זו זכותך. כל אחד ומה שעושה לו את זה.
אבל זה לא אומר שאי אפשר לכתוב היטב על האינטימיות שבסשנים, וזה לא אומר שאין כותבים נפלאים, כולל גברים. זה פשוט חושב אצלך על איזו נקודה.
ככה נראה לי, במבט מבחוץ.

Nietzsche​(שולט) - דבר אחד צריך להגיד: בהחלט יכול להיות שאני לא יודע לכתוב סצינות מיניות שאני אוהב. אזור הנוחות שלי הוא "רעיונות". אני טוב בזה, זה מה שתמיד עשיתי. הכתיבה של תיאורים מיניים, זה לא אזור הנוחות שלי, ובפוסט הזה חרגתי ממנהגי. ויכול להיות שבגלל זה - שזה לא אזור הנוחות שלי - לא היה בא לי להיכנס לויכוחים טכניים וגרפיים "מה בדיוק היה שם" (כן הייתה חדירה או לא הייתה חדירה). כי עצם קיומו של הדיון, מלכלך את הדבר שרציתי לכתוב עליו.

אבל העניין היותר עקרוני הוא, שכשקראתי את הביקורת של אותה כותבת, שהכילה על התיאור שלי את ההגיון המשפטי/ליברלי/נורמטיבי, אמרתי לעצמי, שבמבט חיצוני, המתעלם מכל מה שאני יודע שהיה שם, הפרשנות שלה מבוססת. כלומר, הקריאה שלה "כנגד" הפוסט, "כנגדי", הייתה מבוססת ולגיטימית בכללים של השיח הציבורי, הליברלי, המשפטי וכיו"ב. וכדי להראות לה שהיא טועה, הייתי צריך לקחת את הפוסט היפה שכתבתי, ולפרוט אותו לעובדות טכניות. אז כן, את צודקת כשאת אומרת, שזה גם הקול השיפוטי שלי. כי אני חי גם בעולם הונילי וגם פה.
אז לצערי המצב הוא - וזה אולי עצוב - שהערה אחת של אדם אחד יכול להרוס את החוויה האסתטית להרבה אנשים. הכלוב, אמור להיות מרחב של סייף ספייס לתיאורים כאלה, אבל בפועל הוא לא תמיד.

Ollie​(נשלטת) - אני מסכימה עם הסיפא - הכלוב אמור להיות מרחב של סייף ספייס לתיאורים כאלה. לפעמים התיאורים כתובים כמו אמת ולא כמו פנטזיה, ואז לפעמים טוב שאנשים מבחוץ מפנים זרקור לבעייתיות המתוארת. צריך לזכור שיש חשיבות גם לזרקור הזה, כי אנחנו כן רוצים לחיות בחברה שבה אנשים מאותתים כשיש חשש לבעייתיות, ומצד שני יש חשיבות גם לסייף ספייס.
צריך להיזהר בניסוח של הזרקור הזה (אני לפעמים מגיבה עם מלא דיסקליימרים בסגנון "יכול להיות שאני רואה את הדברים בצורה עקומה כי התמונה בבלוג מן הסתם חלקית, אבל קחו את ההערה שלי ותראו אם היא מתחברת לכם למה שהיה שם", אבל אני אגיב את זה בד"כ כשאני בבלוג של הצד שאני חוששת לשלומו, ולא בבלוג של מי שאני חוששת שהוא הפוגע), וצריך גם לדעת איך והאם לקחת אליך את ההערות.
לפעמים מספיק להגיב למגיבה - זו פנטזיה, אני בכוונה מנטרל אותה מאמצעי זהירות שהייתי כולל בסיטואציה אמיתית, כי בפנטזיה זה מה שנעים לי.
זה מה שכיף בפנטזיה, אפשר לדמיין דברים אסורים או בלתי אפשריים או כאלה שאנחנו אפילו בכלל לא רוצים שיתגשמו במציאות.

גם אני חיה בעולם הוונילי וגם פה, אבל לי אין שיפוטיות כלפי עצמי על הפנטזיות שלי. נפטרתי ממנה לפני איזה עשור, ובהדרגה לאורך השנים. ממליצה גם לך לעבוד דווקא על זה, ולא על איך להסתיר את הפנטזיות כדי להימנע משיקוף לא מחמיא שלהן.

ולסיום: אישית אני לא סובלת תיאורים גרפיים של האקט המיני עצמו, וזה ממש לא מחרמן אותי. אבל יש עוד סוגים של כתיבה אירוטית. תעשה מה שנעים לך...

Nietzsche​(שולט) - תודה אולי על ההודעה הטובה והמייטיבה הזו. :)
כתבת דברים חכמים ואני אקח מהם כמה דברים

elementary - חושבת, שכל בן אדם, כמו שצורת דיבור שלו שונה, חשיבה שונה, דימיון שונה , כתיבה שונה, מציאות שונה. המציאות ישנה אחת לכולנו:
כאן ועכשיו, ועדיין, אפילו שניים הנמצאים באותו הרגע הנתון יתארו את הרגע באופן שונה , יחושו אותו שונה, יהיה להם מבט שונה על מתרחש.
מקריאה שלך מורגש שיש לך ביקורת עצמית , מה שמעודד מבט על עצמך ולמידה, אבל כאן לא מדובר על עבודה או ניהול חיים. מדובר בכתיבה, שהיא כמו כל דבר סוג של אומנות. ו ב אומנות לא אמורה להיות שיפוטיות, אלא חופש ביטוי. אם מישהו לא מתחבר למילה כתובה ובדרך היא כתובה, פשוט שיפסיק לקרוא. ואם מישהו מתחבר, שימשיך יקרא בשקיקה. תחושות שלנו מהכתיבה שונות ומשונות.
כתיבה, כמו כל דבר אחר חלק מהתפתחות אישית מתפתחת גם, בדרך כלל באופן טבעי, חושבת כך, כי אנחנו מתפתחים כל הזמן. לפעמים נקרא מה שכתבנו בעבר ונגיד:" אוי וא, איך יכולתי לכתוב כזה דבר?", אבל אז מחייכים, לא שופטים, מבינים שזה היה נכון לנו לאותו הרגע. ולמחוק?
זה כמו למחוק חלק ממך, אשר כנראה באותו הזמן בער בך. בחירה חופשית שבא ממך.
יש סופר Wiliam Styron , אשר כתב" בחירה של סופי", ספר הידוע שלו , אבל יש לו ספר אחר על צעדה חיילים מנקודה א' לנקודה ב'. בדף שלם הוא מתאר כיצד דשא זז ברוח. ולמה מזכירה?
כי יהיו שיגידו שזה משעמם, יהיו המתעצבנים וחסרי סבלנות ויהיו שיראו את השדה, את הדשא הנע ברוח, יריחו את הריח שבאוויר של האדמה.
תכתוב איך שמתחשק לך באותו הרגע, על מה שמתחשק לך, במיוחד במקום הזה שמוגדר כחופשי לביטוי. שיקול היחיד אמור להיות רק, האם אתה רוצה להניח חוויות פרטיות , או פנטזיות או רצונות כאן, כי הרי אתה לא כותב בשביל אחרים, אתה כותב כי פורק מה שמבעבע בך. ואם מישהו נהנה, עושה לייק זה תמיד משמח, אבל לא ישנה דרכך או אותך, ואם מישהו שופט, כנראה זה עיניין של טעם או אופי של בן אדם ולא רק במקום הזה. למידה עצמית מביקורת עצמית תמיד תהיה, ככה גדלים. ואם תחליט למחוק, רק כי אתה היחלטת , לא כי יש נפשות ששופטות.
הרי אתה מי שאתה, ללא התנצלות, ולא פגעת באף אחד/ת וגם לא מתכוון.
תיאורים ארוטיים או פורנוגרפיים?
רוב נשים תמיד יעדיפו את הארטוי ורוב הגברים את הפורנוגראפי ( ..רוב, לא כולם/ן) :)
לגבי לקרוא את הפוסטים של אחרים:
זאת אותה בחירה של הקורא לעשות כך,
בדיוק
כמו בחירה חופשית
להדליק ולראות סרט רומנטי או פורנו.

Nietzsche​(שולט) - קראתי וחייכתי (בקטע טוב).
אני אוהב אנשים כמוך, elementary.
וזה בסופו של דבר מה שמשנה. את מי אתה אוהב ואת מי לא.
מי במחנה שלך, ומי במחנה של האחר.
אז אני שמח את במחנה שלי.

Persephonee - אני אשמח לקרוא את הפוסט המקורי.
קראתי בכלוב הרבה גברים שלתפיסתי ידעו לכתוב אינטימיות בצורה מופלאה ביותר.
אהבתי מצדך את פירוק הדברים לכדי סוג הכתיבה וגם אני לעיתים מרגישה לחץ חברתי לכתוב אירוטי, כאשר זה לא מה שיוצא ממני באופן טבעי.

Panther - היי ניטשה, אני מצטרף מאוחר למסיבה הזו, אבל אשמח לקרוא את הפוסט המדובר בעצמי, באם תחפוץ לשלוח לי אותו בפרטי. תודה לך!