הרבה אנשים שואלים אותי, ניטשה, מה זה בעצם התעללות נפשית?
תארו לעצמכם, אני אומר, שאתם מציבים כיסא נוח ושמשיה ליד בור של חרא, שהחבר הכי טוב שלכם תקוע בו עד לברכיו ואינו מסוגל לצאת.
ואתם, במקום להושיט לו מיד יד או חבל ולשלוף אותו משם, אתם מתיישבים על הכסא, עם משקפי שמש על האף וכוס מרגריטה ביד, ומודיעים לחבר, שלפני שאתם מוציאים אותו, אתם רוצים לשמוע ממנו הסבר מפורט ומדוייק איך בדיוק הגיע למצבו זה. וכשהוא מספק הסברים, אתם מתעקשים לשמוע ממנו את ההודאה שבעצם הוא עצמו, ורק הוא, אחראי למצבו הנוכחי. אתם גם מסבירים לו בשקט גמור וללא הרמת קול, שעד שלא יבין זאת, לא תוכלו לעזור לו.
זה, אני אומר, נקרא התעללות נפשית.
העניין הוא, שבהרבה מקרים זה מה שעושה השולט המנטלי לנשלטת שלו, וזה מה שעושה המטפל למטופלים שלו. לפעמים זה גם עובד. במקרים שזה לא עובד, זו התעללות לשמה.
