עקרונית, אני מאוד לא אוהב לחנך אנשים שלא ביקשו זאת ממני באופן מפורש, ונתנו לי את ההסכמה לחנך אותם, להשיא עצות וכד'. אז הכלל שלי, שאני לא מתערב בחיים של אנשים, שאני לא מעורב בחיים שלהם. זה כי אני ליברל.
אבל גם לי יש את המגבלות שלי, ולפעמים יכולת השליטה העצמית אינה מצליחה להשתלט על חצי הגן הפולני, ואז אני חורג מן הכלל הנ"ל, ועושה את הטעות של לנסות לחנך אנשים שאתה לא מכיר. כמו עכשיו.
אז הפעם אשיא עצה לכל הנשלטות, ואף השולטות, שכותבות לעצמן בפרופיל: "גבולות: שקרנים."
בואו ננתח את האמירה הזו. על פניו, הדברים הברורים. הכותבת אינה מעוניינת באינטראקציה עם שקרנים. מי בעצם רוצה להיות באינטראקציה עם אנשים שעלולים לשקר אותו? על פניו, האמירה הזו רק מציינת את המובן מאליו.
אז מה הבעיה, אתם שואלים.
לאמירה הזו יש גם סבטקסט, ומה שהיא אומרת בסבטקסט שונה מאוד מן הטקסט .
ראשית, מי שכותבת "גבולות: שקרנים," מעידה על עצמה שכבר נפלה קורבן לשקרן אחד גדול, שהותיר בה צלקת לא קטנה. ההערכה שלי היא שזה קרה ללא מעט נשלטות ושולטות כאן בכלוב, ובעצם ללא מעט נשים ואולי גם גברים. אז האמירה הזו "גבולות: שקרנים" אומרת "הייתה לי חוויה טראומטית שאותה אני נושאת בליבי". האם זה מה שאת רוצה להגיד שאת כותבת "גבולות: שקרנים"?
עכשיו, בואו נבחן את האמירה הזו מנקודת המבט של הנמען, כלומר, המבקר בבלוג.
האדם הישר המבקר בבלוג, ונתקל באמירה מהסוג "אין כניסה לשקרנים," מיד בודק את עצמו: האם אני שקרן? האדם הישר בודק את עצמו אינסטינקטיבית, בדיוק כמו שהנהג הזהיר בודק את עצמו כשהוא שומע סירנה בכביש. זה מה שאנשים ישרים עושים: מטילים ספק ביושר של עצמם. בעולם המודרני, העולם שאנו חיים בו, רק טיפשים גמורים אינם משקרים: אנחנו משקרים לעצמנו, אנחנו משקרים לילדים שלנו, להורים שלנו, לבוסים שלנו, לעובדים שלנו ולבני הזוג שלנו. רק צדקנים גמורים --בעצם, רק שקרנים -- יטענו שמעולם אינם משקרים.
כלומר, מה שהופך את האדם הישר לכזה, אינה העובדה שאינו משקר, אלא העובדה שהוא כל הזמן בודק את עצמו, ומודע לשקרים הקטנים שלו.
על כן, האמירה "גבולות: שקרנים" תגרום לאדם הישר, בגלל שהוא ישר, לציית לציווי. הוא יצא מן הבלוג ולא יפנה לכותבת הבלוג. אז האמירה "גבולות: שקרנים," למעשה, מסננת את האנשים הישרים החוצה.
לעומת זאת, עבור שקרן אסטרטגי האמירה "גבולות: שקרנים" היא כמו פרצה הקוראת לשקרן. כי הרי הכותבת מצהירה על כך שהיא נפלה פעם אחת ברשת שטווה לה השקרן, היא בטח תיפול שוב. עבורו, "גבולות: שקרנים" היא למעשה הזמנה. היא מייצרת את מרחב הפעולה הטבעי עבורו.
מה אני בעצם רוצה להגיד כאן?
החשדנות, המעוגנת בהיסטוריה שלנו ובטראומות שחווינו, רק משכפלת את עצמה. החשדנות, שנועדה להגן עלינו, היא למעשה עדות לכך שכבר מישהו פגע בנו פעם, והיא הופכת אותנו לחשופים לפגיעה נוספת.
לפעמים אין ברירה אלא לקחת את הסיכון ולהיות תמימים--תמימות מפוכחת הייתי קורא לזה--לתת אמון באחר, גם אם אין לנו אף סיבה אחת טובה לעשות זאת.
האם זה יבטיח שלא ניפול שוב? כמובן שלא. אבל זה יפתח את הסיכוי שלא ניפול שוב.
אז זה היה הטיפ החינוכי שלי להפעם. בפעם הבאה אתאפק.
