אני

כאילו, כולנו מחכים עכשיו אם איראן או כל אחת מציר הרשע תחליט לתקוף, ואם כן אז באיזו מידה.

ממש כמו נשלט/ת שמחכה לעונש משולט/ת. הוא יודע שזה יבוא, אבל לא יודע איך הוא יגיב ובכל מצב יקבל את זה בהבנה. 

מאז הפוסט ההוא, אז לפני 3 חודשים, לא הצלחתי להתקדם.

במהלך הדרך גויסתי שוב למילואים בעזה. לא משימה ארוכה מאוד אבל מאוד משמעותי וכוללת גם מראות קשים. בגלל זה גם "הפקרתי" את הלימודים בתואר. מבחוץ אולי אני נראה בסדר, אבל אני רק רוצה לשחרר. לתת לכל המחשבות שיש לי בראש להימחק. לקבל חיבוק דוב ואז להמשיך למלא פקודות כדי לא לחשוב בעצמי. להרגיש שרוצים אותי. להרגיש נאהב. להרגיש משמעותי עבור מישהי בחייה ושאני ארגיש משמעותי לה.

פאק, כמה זה קשה.

להיות שייך לך.

לצמצם את הגוף שלי להכי קטן שאפשר.

להיות מתחת לרגליים שלך.

להיות המעריץ מספר אחד שלך.

להגן עלייך ולמלא את כל הגחמות שלך.

להיות מוגן בעצמי על ידיך.