מול המראה

בוא אלי אדוני,

השולחן כבר ערוך.

שוב אלי מהות קיומי,

אני ממתינה לך בחיוך.

חזור אלי אדון יקר,

כי קר,

ומתגעגעת אני לחיבוקך,

ועורגת אני למגע ידך. 

אתה, איתך, אותך.

היכן אתה? מקווה שאני טועה,

זה אתה המופיע בתמונה,

זו אהבה הקורנת בעינה,

היכן אתה?

חזור אלי אדוני, אני שוכבת לבדי במיטה,

מזילה עליך דמעה בודדה,

מחכה שתכניסני תחת כנפיך,

מחכה שתלטפני בידיך.

מחכה שתרעיף עלי את חוכמתך,

מחכה שתישק לי בשפתיך,

ולא נשרפת בי אהבתך.

כי אני שלך.

אך אתה אדוני,

שוכן בקברך,

במיטת עולמיך,

בקץ הקצים של חייך.

ורק השתקפותך.

במראה המנופצת של לבי השבור.