לפני שנתיים. 30 במאי 2022 בשעה 21:20
אנה נושבות רוחות מחשבותייך,
בשעת דמדומים זו של חייך.
היכן פכפוך נהרותייך במדבר הבדידות,
המחלחלים לבסוף לביצת המציאות.
ודאי תביטי כל לילה בתריסר המזלות,
אך מהם רק עם שניים, עורג ליבך להיות.
אולי נום תנומי ובחלומך כוכב,
אשר לך עיר מפלט משנים של רעב.
הגלגל מסתובב כבמרוצת הבריאה,
ונוטפות דמעותייך מכאב ושנאה.
על בחירתך שבחרת בעל כורחך,
על חוסר האונים ואשליית שליטתך.
אז כמעט מים אל פה הגוסס היבש,
את מחפשת בכוכבים, ממשיכה להתעקש.
אולי יירדו אל הארץ ויגשימו משאלותייך,
ותדעי אז, אימא, תדעי את בנייך.