הרבה מדברים על open mindedness, גמישות מחשבתית, ראש פתוח ועוד שלל באז וורדז.
אבל כאשר אני צולל לעומק, אני מגלה מציאות עגומה. שגם אלה שטוענים שניחנו בגמישות מחשבתית, יכולת להתבונן בעצמם ובסביבתם הגרעינית באופן אובייקטיבי ונטול משוא פנים, נופלים בסופו של דבר אל אותן סכמות עליהן גדלו וחונכו ומועדים באותם תלמים שהוחדרו להם מהיום שנולדו.
וכך, בלי לשים לב, הם חושבים כפי שהם "תוכנתו" לחשוב. הם מרגישים כפי שהם "תוכנתו" להרגיש. אין בהם דבר עצמוני או מקורי. הם לא הם עצמם, אלא רובוטים. ואף אם חלקם רובוטים מהירי מחשבה, המחשבה שלהם מוגדרת מראש וניתנת לניבוי על ידי כל מי שהשכיל לראות נכוחה את התוכנית שמכתיבה את מה שהם.
אפילו פה בקהילה, וזה אולי הדבר העצוב מכל. שדווקא כאן, במקום ששואף להיות זה שיוצא מן הכלל, שחושף מיניות שהיא אחרת ולעתים דרך חיים עוצמתית ובלתי מתפשרת, בני האדם כהרגלם נפלו אל התלם, אל ה"תוכניות" על פיהן תוכנתו לחשוב, להרגיש, ולפעול.
ואכן כך הדבר שלאחר הכרות קצרה עם אדם, ניתן לזהות יצר מסוים, לפעמים יצרים אחדים, שמניעים אותו. וכל מה שיעשה, האופן שידבר, הדרך בה ירגיש ויבטא את הרגשות שלו, כל הדברים הללו חותרים באופן מודע או בלתי מודע לסיפוק יצרי. ומרגע שזיהית את היצר שמניע את האדם שמולך, את מנוע המוטיבציה שלו, תדע בקלות לאיזה "דלק" המנוע שלו זקוק, ותוכל לשלוט בו ללא מאמץ.
אבל הכוח האמיתי שבשליטה נחשף רק במקרים הנדירים שבהם קשה להשיג אותה. וזה גם הדבר שהכי יפה בה. הציד הבלתי אפשרי של החיה הפראית, הפנטסטית והמורכבת שבך - הרי רק היא יכולה להוציא ממני את החיה הבלתי אפשרית שיש גם בי.