בימים כסדרם, מי יכול לשמור על הגבולות שלך? רק את עצמך, כמובן. אי אפשר לצפות מאף אחד בעולם שהוא לא אנחנו, שישמור על הגבולות שלנו. זו אחריות שלנו.
אלא שבבדס"ם קורה דבר אחר. את מסרת לי את השליטה בך - בגוף שלך, בראש שלך, בנפש שלך. ולפיכך ניתן להסיק שכעת, כל עוד אנחנו יחד, האחריות על שמירת הגבולות שלך גם היא עוברת אלי.
ובמידה מסוימת זה נכון, כי לפני שאתיימר לשלוט בך, אני קודם כל רוצה וחייב:
להיות קשוב אלייך.
לראות אותך.
להכיר אותך, את כולך - גוף, ראש ונפש.
להוכיח לך שאני רוצה בטובתך ורק בה.
ולמרות כל אלה אפשר שבטעות ומבלי משים אחרוג מגבול שלך. ואת משלי. הרי כשאנחנו יחד, היצרים שלנו משחקים זה עם זה ומתערבבים זה בזה. וליצרים - אין גבול.
ולכן לפני שאני אשלוט בך, אנחנו קודם כל נבסס שפה משותפת. שפה של כנות בלתי מתפשרת. דרכה נבנה מרחב שהוא בלתי שיפוטי, מכיל ובטוח. ותחת המרחב הזה אנחנו נרקום רשת ביטחון שתשמש את שנינו.
עבורך, רשת הבטחון היא אני - הזרועות שתדעי שאת תמיד יכולה ליפול אליהן. ועבורי, רשת הביטחון היא את, והאמונה שלי שאת תמיד תהיי מחוברת לעצמך קודם כל, ותתקשרי איתי בכנות ופתיחות כשזה נעים, ובמיוחד כשזה לא נעים.
כשאנחנו יחד בתוך הבדס"ם, שנינו מחזיקים את הגבולות של שנינו. התקשורת ורשת הביטחון שלנו הן אלה שידאגו שלנצח ננסוק, ולעולם לא נתרסק.