מול המראה

כיסוי עיניים בזמן מתן סטירה הוא כלי יעיל שנהגתי להשתמש בו.

אבל אז הבנתי דבר חשוב.

שמתי לב, שכאשר אני לא משתמש בכיסוי עיניים, זו שאיתי "נדרכת" בשפת הגוף שלה בזמן שאני מניף את היד. זה ברור, זה הרי אינסטינקט ש"מכין אותה" למכה שעומדת לבוא וההכנה הזו למעשה מרככת את הכאב.

אני מאוד לא אהבתי את זה משתי סיבות.

הסיבה הראשונה היא עצם ריכוך המכה - הרי אם אני מתאמץ להניף את ידי כדי לתת לך סטירה, כלום איזו זכות יש לך לפעול, ועוד על דעת עצמך מיינד יו, כדי לצמצם את היקף פגיעתה? הדבר מנוגד להגיון הבריא.

והסיבה השניה היא התחושה שלי שאת עוד מחזיקה שליטה מסוימת בידייך שאינך מסוגלת לשחרר. שליטה על האינסטינקטים שלך.

ולכן עבורי, תהליך אילוף נכון ומלא כולל בתוכו תרגילים שמלמדים אותך לוותר על האינסטינקים שלך, בהם גם אותו אינסטינקט "הכנה" לקראת סטירה או כל כאב אחר.

מרגע שקיבלתי שליטה על האינסטינקטים שלך, אני צופה שיכאב לך באותה המידה תמיד, בין אם הופתעת ובין אם לאו. אני צופה גם להתמלא באושר בסיטואציה כזו, בה אני רואה ומרגיש שאת באמת, אבל באמת בשליטה שלי. בגופך, בראשך ובנפשך.