לפני 3 שנים. 27 בינואר 2021 בשעה 10:05
זכרונות מודחקים עולים.
בודקת האם זה נעים לכתוב.
לחשוף.
לשתף כאן כשזה פתוח לכולם.
אחרי 18 שנים, מצליחה לגעת במה שהחבאתי.
זה זכרון אחד מיני רבים.
ראשון שמתגבש לתמונה מוחשית.
הכינוי שלי היה חתלתולה לבנה.
אם הייתי יודעת איזו השפעה יש לי על גברים.
אם הייתי יודעת איזו השפעה תהיה להם עלי.
אם לא הייתי צעירה כל כך.
צעירה מידי.
שוב הגשם קורא לי לצאת מהבית.
מסתובבת בשעת לילה עם מטריה.
בסוף התכתבות ראשונית
מקבלת הודעה
בואי, יש לי שוקו חם.
הוא סטודנט.
מזמין אותי אליו, לבית הוריו.
כבר כמעט חצות.
פותח את הדלת עם מבט בוחן.
מניח אצבע על הפה שלי לסמן לי לשמור על השקט.
מכין לי במטבח שוקו חם בספל.
נכנסים לחדר.
הוא מוריד את המעיל שלי.
נותן לי מגבת לנגב את הבגדים שנרטבו.
מתיישב על כיסא ומסמן לי לשבת מולו על המיטה.
אני מתיישבת ושותה את השוקו.
שקט.
הוא יושב מולי ומסתכל עלי שותה.
עד הסוף.
ומלקקת את השפה.
הוא קם להכין לי עוד שוקו חם.
חוזר לחדר עם קערה מלאה בשוקו חם ומניח על הריצפה.
מתיישב מולי ומחכה.
אני מסתכלת על הקערה, ואז עליו.
נבוכה.
לא מבינה.
מחייכת.
תשתי את השוקו שלך.
אני מצחקקת.
מבינה מה מצופה ממני.
יורדת על הברכיים ומתחילה ללקק. מידי פעם מרימה מבט להסתכל עליו.
אחרי כמה רגעים אני שומעת את האנחות השקטות שלו.
הוא חשוף מולי.
מאונן.
משפשף את הזין ומסתכל עלי מלקקת את השוקו מהקערה.
אני מחייכת ממבוכה.
חוזרת ללקק מהקערה ומתרכזת בזה.
מתנתקת מהמציאות - מעצמי.
מרגישה אותו מתקרב אלי ונעמד לידי.
מניח כף רגל יחפה על הגב שלי ומפעיל לחץ עדין.
אני יורדת יותר נמוך עם הפנים בתוך הקערה עד שהפנים נוגעות בנוזל.
הוא מרים אותי מהקערה באחיזה יציבה בכתפיים.
אני יושבת זקופה בפנים רטובות מסתכלת עליו.
אני מרגישה את הרצון שלו
את המשיכה שלו
את הצורך שלו
אני מורידה חולצה
נשארת לשבת זקופה וחשופה
הוא עומד מולי ומאונן
ועם היד השניה סוטר לי
מאגרף את השיער שלי ומושך את הראש מידי פעם
אני לא מתנגדת
נשארת לשבת
מסתכלת על היד שלו
מסתכלת על הפנים שלו
אחרי שהוא גומר על החזה שלי הוא יוצא מהחדר.
אני מתנקה מתלבשת מהר לפני שיחזור, ויוצאת מהבית.
יוצאת שוב לגשם שקורא לי להתנקות.
