בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

דרך מוכרת בעיניים חדשות

מכניסה את ניסיון העבר לתיק, לא משאירה מאחור.
יוצאת לדרך לגלות.

אלה המילים שלי.
לפני 3 שנים. 20 במרץ 2021 בשעה 16:52

כולכם עם החיים שלכם. מנפנפים לי בפרצוף.

 אני רוצה לברוח מהחיים שלי. 

לא טוב לי בחיי שלי.

זו לא אשמתכם, זה ברור.

 

אתם חושבים שלהיות רווקים בחגים זה קשוח?

נסו לעבור את החגים עם משפחה שלא טובה לכם. 

 

נכון, יש נקודות אור.

נכון, החיבור הזה הביא לי את הבן שלי.

נכון, מצליחה להנות למרות ש... 

מוצאת רגעים שעוזרים לשרוד..

 

אבל עכשיו אני בוחרת להתמקד בחרא.

ואתם מעצבנים אותי עם הפסח הזה, ההכנות והזמן ביחד. 

 

 

לפני 3 שנים. 19 במרץ 2021 בשעה 15:35

לפני מספר שנים, הייתה לי שיחה עם קולגה שסיפר כי הוא טיפל באדם עיוור בביתו. הטיפול כלל שיחות שבועיות בביתו של אותו האדם. הקולגה שיתף שתמיד היה יוצא מהשיחות עם אותו אדם בתחושת כובד, הוא הרגיש כבוי, שפוף ובעיקר מתוסכל. לאורך הזמן הצליח להבין שאחד הדברים שהקשו עליו הייתה העובדה שהבית של אותו אדם, תמיד היה חשוך. האורות בבית היו כבויים, התריסים מוגפים, ואור נכנס רק מנקודות מסויימות כמו חלונות שאין בהם תריסים או כאלה שנפתחים לעיתים קרובות למשל החלון במקלחת. לאותו האדם לא היה צורך באור, שכן הוא עיוור. הוא גם לא שם לב לצורך, של מי שמתארח אצלו בבית, שכן הוא כאמור עיוור. מבחינה טיפולית, יש כאן הרבה מה להגיד על המקום של המטפל, התפקיד שלו, התפקיד של האור בסיטואציה, יש כאן הרבה חומר לחפירה עמוקה, שהגיעה בשיחות שלי עם הקולגה. השיחות והגילויים הובילו לפריצת מחסום בטיפול - שהיה לחלוטין מחסום של הקולגה. הוא הרגיש שעצם העובדה שהכניס את האור לשיח מול המטופל, זה הביא לתזוזה הנכונה, ואכן הגיע שיפור בתהליך הטיפולי.

הסיטואציה הזו מלווה אותי. צפה מידי פעם. אני חושבת על החושך הזה שנמצא שם. שהוא לא תמיד החושך שלי. הוא נוגע בי, משפיע עלי, אבל הוא לא שלי. כשאני מזהה את החושך הזה, אני מתחברת אליו. לפעמים הוא סוגר אותי, מכבה אותי. לפעמים הוא מעורר בי את הצורך להיות האור. להיות התשובה לחושך של האחר. יש בזה משהו מספק, ממלא, להביא את האור שיש בי, לחושך שיש שם. 

גיליתי לאורך הזמן שזו משאלת לב נאיבית, תמימה ומאוד מסוכנת להיות האור של האחר. אני מדייקת את זה היום, במקום להיות האור של האחר, אני רוצה לחלוק את האור שלי. זה מצריך ממני להישאר, להיות נוכחת. זה מצריך ממני לחשוב על האנרגיה שאני משקיעה. האור שבי, האור שאני, לא מוגבל, אבל המסביב כן. האנרגיה שיש להשקיע ביחסים, מוגבלת. ההשפעה של החושך מגבילה ומרוקנת את המשאבים שלי. היום אני בודקת לפני שאני מביאה איתי את האור שלי. האם זה מקום שאני נשארת בו, האם זה מקום שאני רוצה להישאר בו.

היום כשאני נכנסת ומדליקה את האור, אני בודקת טוב טוב האם אני כאן כדי להישאר.

 

לפני 3 שנים. 16 במרץ 2021 בשעה 6:23

מה עושים עם סטודנטית שמאחרת?

שגורמת לי לאחר לעבודה שלי?

 

מה יהיה יעיל?

 

אשמח להצעות

לפני 3 שנים. 15 במרץ 2021 בשעה 12:52

פעם פעם מזמן, כשהייתי נערה, הייתה לי פנטזיה שהייתי ממחזרת בזמן אוננות.

אני די בטוחה שזה לא היה הרעיון שלי. סביר שראיתי את זה באיזה אתר פורנו.

הפנטזיה הייתה מאוד מדוייקת, מלאת פרטים, חזרה על עצמה במדוייק שוב ושוב ושוב.

היום כשאני חושבת על הפנטזיה ההיא, אני מבינה שהפירוט הרב שלה היה מתוך מקום שמנסה לפתור הגבלות פנימיות שלי. בפנטזיה שלי, בדמיון שלי, שהתקיימו בראשי בלבד הרגשתי מבויישת ונבוכה. היה לי צורך למצוא פתרונות כדי להנות מהפנטזיה מבלי להרגיש את העכבות שמדכאות את היצרים. מתי זנחתי את הפנטזיה הזאת? כשהרגשתי שאני מוסיפה עוד ועוד פרטים שמנסים לתת מענה למחשבות מגבילות - הבנתי שלא נוח לי עם הפנטזיה הזאת ופשוט שחררתי אותה. אני לא זוכרת פנטזיות אחרות מאותה תקופה, אבל הפנטזיה הזו נשארה מאוד ברורה בראש. 

היום אני מחפשת את ההתמודדות עם העכבות האלה, עם הקול המגביל. הקול הזה שאומר שאסור, זה לא מקובל, מה יגידו, זה זול, זה מלוכלך, זה לא את, זה כואב, זה מגעיל...

הדברים שצצים בהבזקים בראש, שמגרים ומסקרנים, הדברים שקצת מזיזים משהו בפנים. שגורמים למוח להידלק. הדברים שגורמים לי להרגיש את הדופק לא רק בלב. הדברים שהמחשבה עליהם גורמת לי לרגיש את האישונים מתרחבים מהתרגשות. לפעמים אלה דברים שמתנגשים עם מוסכמות חבריות, לפעמים אלה דברים שמתנגשים עם מה שחשבתי על עצמי, או מה שחושבים עלי. ההתמודדות מעניינת אותי. אני נהנית לחפור עם עצמי על מה הרגשתי, ואיך הגבתי ומה עזר לי לשחרר. מתי זה הזמן לעצור רגע ולהנות מהמקום הזה ומתי יגיע הזמן למתוח עוד קצת את הגבולות ולהתקדם. 

 

בכלל רציתי לכתוב על כוס טיפטופים... אולי בפוסט הבא.

 

לפני 3 שנים. 12 במרץ 2021 בשעה 17:07

זה גבר שנוכח בחיים של הילדים שלו.

לראות גבר הולך יד ביד עם הילד במעבר חציה עם תיק גן על הכתף, גבר עושה קנגרו עם התינוק הטרי שלו ומביט בו בעיניים מלאות במגוון ענקי של רגשות החל מפחד תהומי ועד אהבה מטורפת, גבר שיושב על הדשא בגן שעשועים ומסדר את ה"קוקו" של הבת שלו, גבר שיורד לגובה העיניים ומנסה להרגיע בכי אחרי נפילה או סתם טנטרום משוגע בסופר.... מטריף לי את החושים! 

עוד מישהי? או שאני המוזרה היחידה?

לפני 3 שנים. 12 במרץ 2021 בשעה 6:37

בא לי אחד.

אחד מיוחד.

שיהיה מדוייק.

בא לי אחד.

 

בא לי את כולם.

שיעברו עלי ובתוכי, לא סתם.

שיהיה לי סליזי וסוטה.

בא לי את כולם.

 

בא לי אותי.

להיות רק איתי.

אבל קשה לי עם עצמי, לבדי.

בא לי אותי.

 

בא לי להיות זונה.

אני מרגישה מוכנה.

אחת עם קלאס.

בא לי להיות זונה.

 

בא לי להיות יחידה.

אבל בלי להרגיש בודדה.

להיות רק שלך.

בא לי להיות יחידה. 

 

בא לי להרגיש מותרת.

לעבור בין ידיים בכוורת.

להתנסות ולטעום את כולכם.

בא לי להרגיש מותרת.

 

בא לי להישאר מיוחדת.

לדעת כשעל ברכיי אני יורדת

זה עבור מישהו ששווה אותי.

בא לי להישאר מיוחדת.

 

בא לי שיהיה לי טוב.

שאצליח אותי לאהוב.

אם לבד, או איתך או עם ההוא.

בא לי שיהיה לי טוב.

לפני 3 שנים. 11 במרץ 2021 בשעה 23:24

טיול בגן החיות יכול להוביל לגילויים מעניינים.

יונקים הם יצורים מופלאים ומסקרנים.

 

מקווה שהסיור הלימודי לא יסתיים בקרוב...

לפני 3 שנים. 10 במרץ 2021 בשעה 16:54

הרגע הזה שאני לא בטוחה האם היא מבינה על מה אני מדברת, זה הרגע שאני נהנית מהמתח הנדיר שיש ביני לבין הפסיכולוגית. לרוב היא מבינה אותי מיד. ונותנת הרגשה שאין משהו שיכול להפתיע אותה או לגרום לה ליפול מהכורסא. בחרתי אותה בקפידה. הכשרה מתאימה, התמחות מדוייקת, חיבור טוב ויש מצב שהיינו יכולות להיות חברות טובות אם לא הייתי מממנת את האוניברסיטה של הבן שלה בעזרת חוזה מטפלת-מטופלת. 

אז, חזרה לרגע הזה, שהנושא של BDSM מתחיל לעלות לפני השטח. אני רוקדת סביב ברמיזות, ונגיעות כדי להרגיש כמה מהר היא תמליץ לי להתנתק מספק האינטרנט, להיגמל ממכשיר סלולרי ביד ולגשת לטיפול פסיכיאטרי עם המלצה לאשפוז. בעצם יש מצב שהיא לא תגיב בכזאת קיצוניות.

אולי היא רק תרים גבה? אולי היא תשפוט מבפנים וכלפי חוץ תשאל שאלה כללית שאמורה לעזור לי להבין למה אני נמצאת כאן? למה אני חוזרת למקום הזה. מה יש לי לחפש כאן? אחרי תהליך ארוך של בניה, צמיחה, היכרות עם עצמי והתמקמות מחדש. היא בטח לא תבין שזה חלק מאותו תהליך. היא בטח תחשוב שזה ממש לא בריא. אני בטח ארגיש צורך להצדיק את עצמי או לשכנע שזה לא גרוע כמו שזה נשמע. שזה דווקא נעים, מסקרן, מעורר, מגרה.. בטח גם יהיה לה מה להגיד על הנישואים, והמשפחה... 

 

או שאולי כל אלה הן בכלל המחשבות שלי?

 

לפני 3 שנים. 8 במרץ 2021 בשעה 11:27

איזה תהליך נהדר.

כשזה מתחיל

מסעיר

מסקרן

מעורר

 

ההתחלה והגישוש

ההיכרות שמתחילה בציור חופשי.

מציירת בראש את הדמות שלך

בצבעים חזקים

מוסיפה את הדמות שלי מותאמת אליך

לוקחת צעד אחורה לבדוק איך זה מרגיש

מושך אותי

מזמין אותי להתקרב

להעמיק

 

עם הזמן הפרטים של הדמות שלך משתנים מעט

עם כל שכבת צבע שמתווספת

ואני משתנה בהתאם

מתעצבת כדי להתאים עצמי אליך

 

נהנית מהגמישות

מהבריאה

מההיווצרות

מהיצירה

מהזרימה

 

נושמת עמוק את מה שנוצר

מאפשרת לעצמי להתמלא

מאפשרת לרגשות הבוערים לבעבע ולעלות

מתמסרת לתהליך ההתמכרות

לתהליך ההיכרות שמעמיקה

 

 

 

לפני 3 שנים. 3 במרץ 2021 בשעה 17:20

 

 

כשהקוסמטיקאית שלי מספרת לי שיש לה

קינקי רום

זה גורם לי להתחבר אליה ברמות אחרות

להעריך את הכאב שהיא גורמת לי לחוש