ריקוד מסוכן, סביב האש המושכת את הפרפר אליה.
נמשכת לנוכחות שלך, אבל אתה לא פנוי.
אתה מחוייב אליה, וזה רק מחמיא לי יותר שאתה מכוון אלי את תשומת הלב שלך.
רוקדים אחד סביב השניה, בודקים את הגבולות, שלי, שלך.. ברור לשנינו שרוצים להיפגש, והמתח עולה.
זה תופס צורות שונות משיכה, סקרנות, התקרבות והתנגדות, מתח מיני ואינטלקטואלי.
בהתכתבות אל תוך הלילה אני נחשפת ונפתחת ומתעורר צורך בחיבוק.
"אתה בא?"
"אם לא הייתה לי נשלטת, הייתי שם איתך עכשיו"
נשארנו שם, במקום הקרוב הזה ועדיין רחוקים עשרות קילומטרים.
למחרת שיחקנו שוב את המשחק עם הפרפר והאש. הרגשתי את האש חזקה יותר, מושכת, קוראת לי להתקרב. העלתי את הקושי, את דרגת הפיתוי, ביקשתי שתשמור עלי מעצמי.
"בואי הנה"
אז באתי. הגעתי עד אליך.
החיבוק - מדוייק, עוטף ומנחם. חזק בדיוק במידה ומעט יותר.
התישבנו על הספסל באמצע הלילה החשוך. בהתחלה מתחבקים ללא מילים. מרגישים, נוכחים. הגישושים מתחילים, מדברים ללא מילים. בודק את הגוף שלי, מרגיש את התגובה אליך. הנשימות משתנות וחושפות את מה שבפנים. מביע את המשיכה במגע העדין והמרפרף. מביע את התשוקה במגע העמוק, שמזכיר מה היה קורה אם לא היינו בחוץ. לופט את חלקי גופי בעצמה כדי להעביר את הכעס על הפיתוי. אוחז בשיער ומתקרב, במתח שבין מותר או אסור, נרקמת לה התשוקה לנשיקה. מצמצמת את המרחק ונצמדת לנשיקה עמוקה ומתוקה. הגוף שלי מגיב אליך, נצמדת, נאנחת ומתפתלת.
"את טובה"
"מגע קסם"
מסמנת שצריכה להיפרד כדי לחזור הביתה, כבר מאוחר.
"זוזי"
אני נשארת צמודה, לא יכולה להתרחק מהאש.
